על מאפייניו של "העם הפלסטיני"

יוסי בלום-הלוי , ט"ז באב תשע"ז

יוסי בלום הלוי
יוסי בלום הלוי
צילום: עצמי

אירועי הימים האחרונים מוכיחים לנו כי מי שמגדירים עצמם "כעם פלסטיני" לא רק שאינם עם מומצא בשקרים היסטוריים המקוממים בכזביהם, אלא שהציבור הזה, שרובו ככולו היגר לארץ ישראל משטחי אוכלוסייה ערבית של האימפריה העות'מנית במהלך המאה ה-19 ובתקופת המנדט הבריטי - עדיין לא רשאים לכלול עצמם אפילו כחלק מחברת עמי התרבות, בהיותם משוללי מינימום של תרבות אנושית בסיסית.

העם הזה מאופיין בתרבות רצחנית המקבלת הצדקה דתית מסולפת למעשיו תוך התעלמות מלאה וחוסר התחשבות בעמים אחרים ובתרבויות אחרות החיות בתוכו או בצדו.

התרבות האנושית בת זמננו מתבססת כיום במצבי מחלוקת בין הצדדים על תפיסה של הבנת הצד השני, אף כי לא בהכרח להסכים אתו. מו"מ בין בני תרבות מבוסס על התחשבות הדדית באינטרסים המנוגדים של הצד השני במגמה להגיע בסופו של דבר למצב בו שני הצדדים זוכים, מי פחות או מי יותר אבל תוך פשרה הגיונית המתחשבת ביחסי הכוחות.

למו"מ הזה קוראים win win. התרבות הערבית האסלאמית במהותה איננה תרבות של "כולם זוכים", זוהי תרבות של משחק סכום אפס - המנצח זוכה בכל! אין פשרה, וכמו שאומרים במזרח התיכון המוסלמי: "אם אינך מוזמן לארוחה סימן שאתה חלק מהתפריט" - ורצח העם הסורי, היזדי והכורדי בעיראק, הסונים והשיעים כל אחד מאלה כמיעוט נרדף של הצד השני - מציג את התרבות הרעה הזו הפועלת ללא רחם וללא שמץ אנושיות.

תרבות רצח העם נעשתה אפילו במדינת ישראל בידי רוצחים פלסטינים באמצעים העומדים לרשותם, סכינים ונשק חם, שבהם הם טובחים במשפחות יהודיות בקרני שומרון, ירושלים, איתמר וחלמיש, פשע נגד האנושות המוגדר כג'נוסייד, והמלמד אותנו מיהם הפלסטינים, אלה שמטרתם, כדברי המופתי הנאצי אל חוסייני, חברם של היטלר והימלר, לשרוף את היהודים, או לזרוק אותם לים כדברי אחמד שוקיירי, ותאוות הרצח הג'נוסיידי הזו לא השתנתה בקרב הפלסטינים והערבים מאז, כהוא זה.

התפיסה הזו של "הצדק המוחלט שלי כפלסטיני מדוכא" תוך התעלמות מוחלטת מהאמת ההיסטורית, מעובדות, מנתונים, ממקובלות ומהסכמות של החברה האנושית, באה לידי ביטוי בדוגמה הבוטה בתביעתם של ערביי הארץ, שכל שטח הר הבית הוא כביכול "מסגד אל אקצה וליהודים אין מה לעשות שם".

לגבי מיקום בית המקדש היהודי על הר הבית הם טוענים "שלא ידוע להם היכן היה בית המקדש - אבל חראם אל שריף, הוא שטח מוסלמי שאסור לאף אחד להגיע אליו, שלא לומר: "שליהודים אין כל זכות תפילה עליו, שכן הם 'בני חזירים וקופים' המטמאים את המקום השלישי בקדושתו למוסלמים".

התרבות הרצחנית הזו והסירוב לגנות את הרצח ואת רוצחי השוטרים, שבאמת טמאו את המקום הקדוש, מלמד יותר מכל שתרבות הפרא המוסלמית-פלסטינית של ערביי ארץ ישראל לא השתנתה כהוא זה מאז, גם ובעיקר ביחס למי שמוגדרים: "ערביי ישראל בעלי תעודת זהות כחולה".

ראו באיזה קלות מגיעים רוצחים פלסטינים משני צדי הקו הירוק , דוקרים חיילים, שוטרים, עובדי מרכול ואף משפחות שלמות - אב, אם, סבא וסבתא, נערים, ילדים ואף תינוקות בני יומם, הנשחטים ללא רחם בסכין על צווארם.

וכדי להבין את תרבות הפרא הזו של ההתעלמות מהצד שכנגד, כל פגיעה הנעשית בקרבם בין אם במלחמה או במקרה פשע - גוררת מצדם לפרץ של השתוללות פראית, זעקות שבר, בכי ונהי - "הכיצד זה מעז הצד שכנגד, יהודי, נוצרי שיעי או סוני או בן חמולה אחרת לפגוע בי, אני החזק והאלים והצודק תמיד!?" - ומכאן מתגלגלת התרבות הרצחנית המוסלמית הזו למחזורי רציחות בלתי נגמרים של גאולת דם ושל "כבוד המשפחה" - חברה שרצח אשה היא ביטוי לכבוד מעוות ומתועב.

ואם אנו באים ומבקרים את הרצחנות הזו בנו, היא באה ופוגעת בתוך החברה הערבית עצמה כבומרנג של רציחות הנעשות בתוך היישובים הערבים בתוך עצמם בכמויות בלתי נתפסות בזוועתן. תארו לעצמכם מה היה מתחולל בארץ ישראל לו מדינת ישראל לא הייתה קמה? האם כנופיות אום אל פחם לא היו נלחמות נגד כנופיות הטרור והפשע הערביות של חיפה ונצרת על שליטה בשוק הסחורות? על הפרוטקשן של הפאלאחים המסכנים בכפרי הגליל והשרון? ומה שקורה "בקטנה" באזורי התעשייה של באר שבע שבשליטת כנופיות הבדואים, היה מתחולל בגדול במדינת הכנופיות, הפלסטיניות בארץ ישראל הערבית. וגורל הממלכה הירדנית היה שונה מגורל סוריה של 2017? ומי הוא זה שנותן לירדנים כפויי והטובה הרצחניים הללו גיבוי צבאי ומדיני, מים ותעשייה אם לא מדינת ישראל?

תראו לאיזה שפל הגיעה האומה הערבית בימינו - מלחמת הכל בכל, רצח עמים, מלחמות דת, סירוב להכיר במציאות, בחירה במוות במקום בחיים. בקנאות דתית במקום לשמור על מורשת תרבות האסלאם העתיקה של ימי הביניים, בהם השפה הערבית, ערכי תרבות, מדע וטכנולוגיה היוו קרן אור בחשכת ימי הביניים הנוצרית.

מדינת ישראל היא קרן אור שיכולה הייתה להאיר את המזרח התיכון ולהביא אותו לקדמת המדע, הפיתוח והתעשייה, בצד שמירת ערכי התרבות וההיסטוריה האנושית, אלה שהונחלו לעולם בסהר הפורה שבמרכזו האומה העברית בארץ ישראל הקטנה שבה קמה התרבות היהודית שהייתה מקור למורשת דתות הנצרות והאסלאם - מורשת התנ"ך, האמונה באל אחד - זו שתרבות השקר של האסלאם הקיצוני מתכחשת אליו בהר הבית כמו בתרבות הרצח שלו נגדנו.