ענק שבענקים היה התנא האלוקי רבי מתיא בן חרש. רבינו יוסף חיים בעל הבן איש חי מביא (שניה שניה פרשת ואתחנן) בשם המדרש סיפור מופלא שממחיש את מסירות נפשו של רבי מתיא בן חרש על שמירת העיניים, שבזכותה זכה ש"היו פניו מאירות כחמה וקלסתר פניו כמלאכי השרת". ללמדנו לדורות שאם זכה אדם לשמור על קדושת העיניים אז התורה הקדושה מאירה בו בעוצמה.
אין ספק שאינה דומה ראייתו של אדם כזה שזכה למדרגות מופלגות בקדושה, לראייתו של אדם אחר. ובכן, איזו העמקה הייתה לו לרבי מתיא בן חרש! כמה עלינו לשאת עיננו לקדושים אשר בארץ המה ואדירי כל חפצי בם. לדעת שהיה בעולם כזה איש קדוש ולשתות בצמא את דבריו הקדושים , לנסות לספוג לתוכנו מקדושתו העצומה!
שמירת העיניים הנפלאה של רבי מתיא בן חרש הייתה גם בסור מרע. זכה למסירות נפש עצומה ועצם עיניו מראות ברע. ולא רק בסור מרע, אלא גם בעשה טוב. אולי בזכות שמירת העיניים זכה לכוון את עיניו לעין האלוקית, וזכה לחיבת הארץ "ארץ אשר ה' אלוקיך דורש אותה תמיד עיני ה' אלוקיך בה מראשית השנה ועד אחרית שנה". ומתוך ההערצה האינסופית שאנו מתמלאים לתנא האלוקי רבי מתיא בן חרש.
על שזכה לשמור עיניו בקדושה, עלינו לגשת לסיפור המובא בספרי (פרשת ראה כ) : "מעשה ברבי יהודה בן בתירה ורבי מתיא בן חרש ורבי חנינא בן אחי רבי יהושע ורבי יונתן שהיו יוצאים לחו"ל והגיעו לפלטום וזכרו את ארץ ישראל. זקפו עינהם וזלגו דמעותיהם וקרעו בגדיהם וקראו המקרא הזה: "וירשתם אותה וישבתם בה ושמרתם לעשות את כל החוקים". וחזרו ובאו למקומם. אמרו ישיבת ארץ ישראל שקולה כנגד כל המצוות שבתורה!
ובכן, אם ראוי לנו לשמח את עצמינו עד מאד בכל מצווה שזכינו לקיים, כל שכן שראוי לנו לשמוח על מצווה כה גדולה של ישיבת ארץ ישראל ששקולה כנגד כל המצוות! כמה עלינו להודות לה' על כל רגע שאיננו שרויים על אדמת ניכר, אלא באוויר המחכים של ארץ חמדה טובה ורחבה! הלוואי ונזכה להתחזק בשמירת קדושת העיניים גם בסור מרע, ומתוך כך גם נדע לראות את אור ה' העצום שמאיר על אדמת ארצנו הקדושה ובאהבת הארץ נשגה תמיד. הלוואי ונזכה להתגעגע כל הזמן לארצנו הקדושה ולהשפיע גם על אחינו האהובים מכל העולם לחונן עפרה הקדוש.
אמנם כעת אנחנו במצב של "לבבות יכאבו עיניים תבכינה דמעות ישאבו ידיים תרפינה יען כי נתונה חמדתה לחרם כסוכה בכרם כמלונה במקשה" אבל אנו מובטחים ויודעים שעוד יבואו ימים בהם. ארצנו הקדושה שכעת "הומיה באבל, עניה סוערה, עוד תהי בתבל לעולם גבירה. לשם ולתפארת לאורך ילכו ובך יתברכו כל איש ואשה". יראו עיננו וישמח ליבנו בתפארת ארצנו הקדושה , בביאת הגואל ובבניין אריאל במהרה בימינו אמן