גשר וכנפיים
גשר וכנפיים

משקלן והשפעתן של תנועות רעיוניות וחברתיות, תלויים במידה רבה בשני מהלכים מקבילים שהן מחדשות בעולם: תנועת עומק ופרישת גשר - עד כמה הן מעמיקות עיקרון באופן מחודש ומצליחות לפרוש כנפיים ולחבר מה שלפניהן היה מנוגד או מנותק.

תנועת החסידות העמידה במרכז חיי הדת את הדבקות – העמקת תחושת הנוכחות של האל בחיי המאמין. בה בשעה היא פרשה כנפיה והכניסה תחת חסותה את המוני בית ישראל – חכמי תורה ועמי ארצות – הכל חבר לקהילה החסידית, שבמרכזה הצדיק.

תנועת המוסר, מיסודו של רבי ישראל מסלנט, העמיקה את החקר הנפשי, ואת תורת המידות. העלתה דרישה נחרצת לחיים של מודעות דתית גבוהה. בה בשעה היא חשפה את השוויון העקרוני שבין מצוות שבין אדם לחבירו למצוות שבין אדם למקום, ושברה את הדיכוטומיה שהבדילה ביניהן.

הרב קוק צמח על רקע ומתוך שתי תנועות אלו. למרות שורשיו המשפחתיים והתרבותיים – ליטא והסביבה המתנגדת לחסידות, הוא קנה מלוא חופנים רעיונות מעולם החסידות. לא רק תורות חב"ד ורעיונות ה'שפת אמת' היו שגורים על לשונו, אלא גם באותן נקודות של התעצמות בין חסידות למתנגדות, כמו סוגיית הדבקות, הוא נטה בהגותו לכיוון החסידי. את ר' ישראל מסלנט הוא ראה כרבו המובהק – אף שלא נפגש אתו מעולם.

לא פלא איפוא, שהוא ראה כאתגר מרכזי להרבות את השיח בין זהויות ויסודות שונים וביקש לשבור מחיצות ולהרבות הרמוניה. הוא עשה זאת קודם כל בעניין זה עצמו - לחבר בין תורת תלמידי הגר"א לתלמידי הבעל שם טוב. אבל מעגליו הלכו והתרחבו.  הוא התאמץ בחיבור גורמים מנוגדים תוך התגברות על מכשולים רבים. הוא הצביע על כיוונים של חיבור בין תורה למדע בכלל ובין תורה שבעל פה לבין מדע ההיסטוריה בפרט – ובעיקר חיי החולין לערכי הקדושה.

פרישת הכנפיים החברתית שלו כוללת את כלל ישראל - האומה על זרמיה. גם שם הוא קורא לשבירת המחיצות בין הקבוצות, אך מוטת הכנפיים מתרחבת אל מעבר לגבול מחנה ישראל באהבת הכל, והוא יונק מכל מה שיש את רעיונותיו, הגותו, ואת השקפת עולמו.

במקום אחד הוא מתאר באופן קסום את ערך הגשר – אך בה בשעה מצביע על תנועת העומק:

"הרעיון של קירוב עולמות רחוקים, זהו יסוד בנין העולם הרוחני ושכלולו. הוא כח יסודי עובר כחוט השני בכל גילויי החיים בכל פינותיהם, והוא צריך להתגלות תמיד בצורה יותר רחבה... שכל המדעים, כל המקצועות הרוחניים לגווניהם השונים, יראו על ידה כאברים שונים בגויה אחת, מחוטבה ואיתנה, שנשמה אחת, גדולה וחיה, רבת האונים, מאירה בה.... החיבור הזה אינו כי אם התגלות האחדות החבויה בהם מאז מעולם".

האמונה שלכל היש יש לו יסוד משותף, שהכל מתחיל אם לא באופן כרונולוגי הרי שבאופן לוגי מן האחד, ואין מה שלא קשור לאחד זה - היא ההעמקה שעושה את משנתו של הרב קוק כל כך פרדוכסלית וכל כך מרתקת. כזו, שמחייבת את מי שמעיין בה, להרחיב פעם אחר פעם את אופק עולמו ולבנות בעצמו לעצמו כנפיים מתרחבות והולכות כדי להכיל את הגשרים אותם מייצר הרב קוק במעוף מחשבתו. כנפיים שהרב קוק עצמו האמין שיש לכל אדם:

"אם תרצה, בן אדם, הסתכל באור השכינה בכל היקום... עלה למעלה, עלה, כי כח עז לך. יש לך כנפי רוח, כנפי נשרים אבירים, אל תכחש בם, פן יכחשו לך, דרש אותם, וימצאו לך מיד".