תיקון עצמי וציבורי – "עד שיעיד עליו יודע תעלומות"
תיקון עצמי וציבורי – "עד שיעיד עליו יודע תעלומות"

היכולת לתקן את עצמנו, מעלה תמיד את השאלה: האם זה לא תהליך ידוע מראש, מעין "משחק מכור"? הרי אנו יודעים ששוב נחזור להתנהגותנו הקודמת, ושוב נבוא לבקש ולהתחנן לפני הקדוש ברוך הוא, בימים הנוראים?

הרמב"ם בהלכות תשובה (ב,ב) פותר זאת, באומרו על תהליך החרטה:

          "ויעיד עליו יודע תעלומות שלא ישוב לזה החטא לעולם".

כיצד אפשר להגיע לרמה ולידיעה שאף הקב''ה יכול להעיד עליו שאכן התחרט באמת? אכן, מצאנו שד' קיבל תשובהאם היא אמית באותו הרגע, גם אם האדם ישוב לחטא בעתיד.

וכך מצאנו אצל ישמעאל: "כי שמע אלקים את קול הנער באשר הוא שם"(בראשית כא,יז). אומרת הגמרא בראש השנה (טז ע''ב) שהוא נידון לפי מעשיו של עכשיו, ולא לפי מה שעתיד לעשות. לפי שמלאכי השרת קטרגו  על ישמעאל , היות ובניו עתידים להמית את ישראל בצמא. אך ד' התעקש לדון האדם לפי מה שהוא עכשיו, וישמעאל בכה באותו רגע ובמעשיו היה ראוי להיות מרוחם.

משמע, שד' מיקל עלינו מאוד, במה שבוחן אותנו באמתות כוונתנו באותו הרגע, אף שכולם יודעים שלא נוכל להתמיד במצב זה. מחר הוא יתחיל אתנו חשבון חדש!

כמובן, שמי שמסתמך על כך באופן מודע וקבוע, איננו מתקבל אצל ד', כי הרי זה כמי שאומר: "האומר אחטא ואשוב אחטא ואשוב, אין יום הכיפורים מכפר".

כידוע, הראי''ה קוק בספרו "אורות התשובה", קושר את תהליך התשובה של היחידים בתהליך התשובה של הכלל. לכן, גם במישור הציבורי, ד' בוחן את מעשינו לפי כוונתנו הפנימית האמתית באותו הרגע.

לכן, אם עם ישראל כבר נמצא בתהליך פנימי ומעשי גדול של בניין האומה, כפי שניכר מתוך מעשיו בדורות האחרונים, אלא שהוא נופל מידי פעם, בגלל כובד המעמסה של כל דרישות הבניין הגדול הזה, ד' מקבל את הרצון והמאמץ הגדולים שאנו באמת רוצים להיות שותפים בו, ולא יעצור את המהלך הגדול.

נבוא אל ד' בימים הנוראים ונבקש על הנפילות: הן על של היחידים והן של הציבור, מתוך אמונה שהוא מעיד עלינו כי כוונתנו היא באמת לתקן עצמנו ואת עמנו, וכך נוכל להמשיך להיות בתקווה ובאמונה, כי המהלך הגדול של הגאולה ימשיך בעוצמה יותר גדולה.