יראה אהבה ושמחה בחודש תשרי

הרב יעקב הלוי פילבר , כ"ז באלול תשע"ז

הרב יעקב הלוי פילבר
הרב יעקב הלוי פילבר
צילום: ערוץ 7

בספר הכוזרי (מאמר ב, נ) מסביר ריה"ל: כי התורה לא העבידה אותנו בסיגופים ודיכוי כוחות הנפש, אדרבא התורה במצוותיה לימדה אותנו לתת לכל כוח מכוחות הנפש והגוף את החלק המגיע לו בצורה מאוזנת מבלי שנעדיף כוח אחד על פני האחרים.

והדבר הזה מתממש ע"י התורה בשלושה יסודות שאותם מפרט ריה"ל שם וכך כתב: כי על פי תורתנו יש שלושה יסודות לעבודת ה': היראה, האהבה והשמחה, תתקרב אל הקב"ה בכל אחד מהם ואין התקרבותו של האדם בכניעתו בימי התענית יותר מאשר בשמחתו בשבתות ובימים הטובים כאשר שמחתו באה מתוך מחשבה וכוונה. והשמחה קשורה באהבה ועל כן תשמח בקיום המצוות מתוך אהבתך למצווה עליה, ותכיר בה מה מאוד הטיב לך בה.

ומסיים שם הכוזרי: כי בשמחת המועדים תראה את עצמך כאילו באת לביתו של הקב"ה, ובסעודת החג כאילו אתה קרוא לשולחן המלך  ונהנה ממנעמיו של הבורא. ואם שמחתך בחג הגיעה לכדי זמר וריקוד, אף היא עבודת ה' ועל ידם ידבק האדם בעניין האלוקי.

השילוב הזה של יראה אהבה ושמחה באה ליצור איזון בהתנהלותו של האדם, כי העדפת מידה אחת על חשבון חבירתה פוגעת לא רק באישיותו של האדם אלא פוגעת גם באותה מידה עצמה כאשר האדם משתמש בה בצורה בלעדית וקיצונית.

עם שלושת היסודות הללו אנו נפגשים בחגי חודש תשרי, ראש השנה שהוא יום תרועה, שנאמר: "אם יתקע שופר בעיר ועם לא יחרדו", הוא יום הדין ויש בו ממידת היראה, יום הכיפורים שהוא יום מחילה וכפרה יש בו ממידת האהבה, וחג הסוכות שהוא זמן שמחתנו יש בו ממידת השמחה.

וכפי הנראה כך צריך להיות הסדר, לעולם פותחים ביראה, כמו שאמרו אם אין יראה אין חכמה, לפי שהיראה יוצרת את המסגרת שבלעדיה אי אפשר לקיים את האהבה שהיא התוכן הפנימי של המסגרת היראה, על כן עם כל החשיבות של האהבה אי אפשר לה להתקיים ללא היראה כמו שכתב רש"י (ויקרא כו יב): על הפסוק "והתהלכתי בתוככם" -  "אטייל עמכם בגן עדן כאחד מכם, (אהבה), ולא תהיו מזדעזעים ממני. יכול לא תיראו ממני, תלמוד לומר והייתי לכם לאלוקים". רק שילוב של האהבה עם היראה הוא המביא לשלמות. שהיא בשלמותה כשהיא באה עם השמחה.

ביום הכיפורים שהיהודי פורש מכל הנאות העולם הזה והוא מערב עד ערב כולו מחובר בתפילה ותשובה אל בורא עולם, בהוויה הזו מגיע היהודי לפסגת האהבה, עד שבסוף יום הכיפורים בתפילת הנעילה, הוא מכריז עם כל הקהל שבע פעמים "ה' הוא האלוקים!", ובתום היום הוא שב במעבר חד מאיגרא רמא של ההתרוממות של יום הכיפורים אל המציאות התחתונה שלנו, מעבר שעלול לפגוע באדם, איך מונעים פגיעה זו?

ועל כך כתב הראי"ה קוק (עולת ראיה ח"ב עמ' שסז): "על ידי העלייה של יום הכיפורים מתרחקים הרבה מהעולם הזה, וצריכים שמירה כשפוגשים בענייני העולם הזה מכל מכשול, ואותם הימים שבין יום הכיפורים לסוכות ניתנו לחינוך של חזרה לענייני העולם הזה בתיאור הגון בקדושה" וכוונתו היא שהמעבר החד מהתרוממות של יום הכיפורים לחיי החול (הדומה למעבר מחדר מואר לחושך, או מחום לקור) עלול המעבר החד לשבש את מהלך חייו של האדם.

וכדי למנוע מהאדם את המעבר החד הזה ניתנו לו ארבעת הימים שבין יום הכיפורים לסוכות, ימים בהם עסוק האדם מצד אחד בפעולות חומריות של מצווה, כמו בניית הסוכה, לקיחת ארבעת המינים, הכנת נויי סוכה וכדומה, ויחד עם זאת המעשים הארציים הללו הם מעשים של מצווה, והשילוב הזה של קדושת המצוות עם מלאכות של העולם המעשי, הם מחנכות את האדם להכשירו לנחיתה רכה ממרומי קדושת יום הכיפורים אל קרקע המציאות הארצית. ואז במעבר המבוקר הזה אין סתירה בין עולם החומר לעולם הרוח, בין הגוף לנשמה, ובאחדות של השניים נוצר הבסיס של השמחה, וכשהיא נובעת מתוך אהבת אמת היא שמחה של מצווה.