טוב שיש מחמד בכרי

בעז שפירא , ה' בתשרי תשע"ח

בעז שפירא
בעז שפירא
צילום: עצמי

אל דאגה, לא עבדכם הוא שירד מן הפסים. מי שמשובש כאן, מי שעיניו לא בראשו, מי שמדמה לו מציאות וטומן ראשו עמוק בחול , מי שמסכין עם תופעות כאלה שתתוארנה לקמן – הוא שאבד את הדרך, את המשילות, את האמונה וגם את הלגיטימציה לאחוז בהגה השלטון.

בטרם אעבור לדון בשונא ישראל הלז אבקש, ולו לשם הדגמת החולי, להביא בפניכם דוגמא להתנהלות מופקרת, אובדנית ומסוכנת בה חוטאים, לאסוננו, אלה המתיימרים להיות מנהיגיה של מדינת היהודים.

אחת הוועדות החשובות והנחשבות בכנסת היא וועדת חוץ וביטחון. שמה מעיד עליה ועל תחום פעילותה- בוודאי מהרגישים שבנושאים, כאלה הנוגעים ליסוד קיומנו במרחב. נדונים שם תקציבי משרד הביטחון, כל הקשור עם צה"ל וגופי הביטחון השונים, מופיע שם בקביעות הרמטכ"ל, נשמעות סקירות ביטחוניות חלקן מסווגות ועוד ועוד...

והנה זה פלא- לוועדה הרגישה הזו מונו חברי כנסת ערבים!  בעבר התבטא יו"ר המחנה ה"ציוני" יצחק הרצוג ואמר כי "אינו שולל" חברות של אחמד טיבי בוועדה הזו (אותו אחמד שיעץ לערפאת יימח שמו וזכרו).  לימים אכן התמנה ח"כ ערבי- טאלב א סנעה להיות חבר בוועדה. כמדומני שאין צורך להכביר מילים על חברי הכנסת הערבים. עסקינן בלאומנים ערבים קיצוניים, כאלה המאדירים את הטרור ואת ה"שאהידים", כאלה המכנים את ראש הממשלה "רוצח" וכאלה הממהרים להזדהות עם שונאי ישראל המרים ביותר, לבקרם ולכלות את פניהם.

לאור האמור לא אחטא לאמת אם אומר שאי שפיות היא הגדרה לא רעה לכל מי שמאפשר כהונת ח"כ ערבי בוועדה זו.

הגענו למחמד בכרי. מזה שנים ארוכות מוכר הלז כלאומן ערבי קיצוני, כזה המזדהה עם הנלחמים במדינתנו ואף החפצים להשמידה מעל פני האדמה. בכרי הוא דמות מוכרת ופעיל לאומני הזוכה לאהדה רבה אצל גורמי שמאל ובעולם ה"אמנות" וה"קולנוע" ה"ישראלי" (כל המירכאות במקומן....).

למרות שלמד באקדמיה הישראלית, למרות שהופיע בסרטים ישראלים, למרות שזכה לפרס כינור דוד (מאחורי הסורגים), בכרי מבטא לאורך שנים שטנה גלויה ביחס לשלטון במדינה, למדינה ההודית  ולצבא הגנה לישראל.  השנאה הזו באה לידי ביטוי ב"יצירות" אומנות, בהופעות ציבוריות, ובאמרי פיו המצוטטים בהרחבה בעיתונות בארץ ובעולם.

בהיותו "מפויס" ולו למראית עין טוען הנ"ל כי מגמתו לייצר פיוס בין העמים אך הבוחן את פעילותו יגלה מיד כי סלידה ושנאה יוקדת משמשים בערבוביה בפעילותו והופעותיו.

כמה דוגמאות :

הסרט שלו  "ג'נין ג'נין" שהציג את חיילי צה"ל מנקודת ראותם של הרוצחים הערבים נפסל בתחילה על ידי המועצה לביקורת סרטים. בהתערבות משתף הפעולה  המסורתי , הבג"צ,  הותר המסמך השקרי הזה להקרנה.

בשנת 2002נעצרו שבעה מבני משפחתו המתגוררים בכפרו בחשד שסייעו למחבל שרצח בהר מירון תשעה ישראלים. שניים מבני המשפחה (אחד אחיינו של בכרי) הורשעו ברצח ונדונו לשנים ארוכות בכלא.(לאורך המשפט כולו נצפה בכרי מתייצב ליד קרוביו, תומך ומעודד).

התבטאויות רבות של בכרי מגלות את פרצופו האמתי, כמו גם את רחשי ליבו: "צבא ישראל עושה פשעים ללא סוף וללא הרף", לחייל שלחם בג'נין העז  לומר כי הוא וחבריו "כלבים משוסים" ועוד ביטויים המביעים חבירה והזדהות מוחלטים עם אויבי העם היהודי- הרוצחים הערבים ועוזריהם.

ולאחרונה, בימים אלה ממש הגדיל לעשות. מחמד בכרי התייצב בלבנון (מדינת אויב) לפסטיבל "ימים פלסטינים". באופן לא מפתיע ובעזות מצח וחוצפה ללא שיעור ניצל את הבמה כדי להטיף נגד ישראל (לפחות על פי הפרסומים השונים. בכרי עצמו טען בהמשך כי דבריו הוצאו מהקשרם.....). לקמן  כמה מ"פניניו": "נרמול היחסים עם האויב הציוני הוא בגידה", הדיון בחברה הערבית על נרמול היחסים  הוא "וויכוח מגונה שיש לדחות את עצם קיומו על הסף", "הגעתי ללבנון היא ניצחון על החוקים הגזעניים שאינם מאפשרים לבעלי באדמה האמתיים לקיים קשרים עם קרוביהם בזירה הערבית". על מנת לקנח בהבהרה על הייחוס ומושא ההזדהות, לפחות כפי שהוא נתפש אצל האויב- הופיע בעיתון המזוהה עם חיזבאללה סיקור דבריו , כשבכותרת העיתון תמונת בכרי.

כאמור, לבכרי עצמו אין לי כל טענות. בדיוק כפי שאין לי טענות כנגד אחמד טיבי.  במדינה חפצת חיים אחמד טיבי היה צריך להיות מחוסל על ידי מטוסי צה"ל ביחד עם ערפאת יימח שמו וזכרו עת ישבו שניהם שעות וימים במוקטעה.  בכרי צריך להיות בכלא לשנים ארוכות בעוון בגידה, ביקור במדינת אויב והזדהות עם אויבי המדינה.

כמוני, בוודאי לא תתפלאו להיווכח  שאף אחת מההצעות הנ"ל לא בוצעה.  הסיבה לכך היא שהנהגת  המדינה  סובלת מרפיון וחולשה, איבוד עשתונות , אובדן דרך ואיבוד האמונה בצדקתנו , במוסריות שלנו, בערכים שלנו ובחזון הנביאים על בסיסו הוקמה מדינת ישראל- מדינת היהודים.

ולכן, נאלצים היהודים בארץ ישראל לסבול את קיומן של תופעות שמטבען הנן בלתי נסבלות, כדוגמת אלה שהובאו לעיל ועוד רבות אחרות. המשימה (לסבול את המצב הקיים) אינה קלה שכן רוב היהודים תורמים, משרתים בצה"ל, מזדהים עם המדינה, עם ערכיה ועם יהדותה. קשה  מאד לעמוד מנגד ו"להכיל" את הטירוף הזה.

ומה שנותר הוא להציף את הבעיה, למחות נגדה בכל הזדמנות ולסייע להטיית התודעה עד להשבתה למקומה הנכון- בלב ובשכל. לפיכך- ישמש מחמד בכרי מראה למנהיגינו. יביטו, ילמדו, יפנימו וישכילו לעשות את המתבקש ולשנות התנהלותם לטובה.