לראות מלאכים!

הרב נתנאל יוסיפון , ח' בתשרי תשע"ח

הרב נתנאל יוסיפון
הרב נתנאל יוסיפון
עצמי

בתולדות ישראל, יש כמה קדושי עליון, שמרוב קדושתם כונו בתואר – 'המלאך'. כאלה היו בין גדולי רבני מרוקו, רבי רפאל ברדוגו ורבי רפאל אנקווה, שכונו לעיתים בשם – רבי רפאל המלאך. גם בתולדות החסידות, זכה אחד הצדיקים לכינוי הנשגב – 'המלאך', הלא הוא – רבי אברהם המלאך (ההילולא שלו – יב' תשרי), בנו של המגיד ממזריטש וסבו של רבי ישראל מרוז'ין.

הכינוי דבק ב'מלאך', מפני שהיה קדוש עליון ופרש מענייני העולם. גם מראהו היה נורא הוד, והבריות היו מתייראים ממנו. פעם אחת, אמר רבי אברהם – 'ממלחמותיו של מלך פרוסיה למדתי דרך חדשה לעבודת הבורא. כדי להתקיף את האויב, אין צורך להתקרב אליו. אפשר ללכת מסביבו ולתוקפו מאחור עד שיהיה חייב להיכנע. כך, אין צורך להכות את הרע ישירות, אלא אפשר להיסוג אל עצם האלוקות, ולעוקפו משם, ולכופו ולהביאו לידי היפוכו'.

דמויות אלו של 'מלאכים', ולימוד חשוב זה של רבי אברהם המלאך עומדים בשורש עבודת יום הכיפורים, והם התשובה לשאלה המציקה לאנשים רבים - אמת, ביום הכיפורים אנו מתנהגים כמלאכים וכצדיקים אך בשאר השנה אנו בני אדם הנופלים וחוטאים, ואם כך – האם איננו 'משקרים' לאלוקים? ואם אנו משקרים, הכיצד מתכפרים לנו עוונות כל השנה?

התשובה נעוצה בשורש החטאים. אלו נובעים ממרוץ החיים הרגילים והחיצוניים שלנו. אנו שקועים בעולם החול והחומר ולכן נופלים לעיתים. אולם האמת היא, שהאדם מורכב משני קטבים, מבחוץ הוא חומרי ועלול ליפול בחטאים רבים, אולם בפנים הרי יש לו נשמה אלוקית קדושה וטהורה שלא שייכת לחטא כלל.

ביום הכיפורים אנו עוצרים ליום אחד את מסגרת החיים החומריים הרגילים, ונכנסים פנימה לנשמה הרוחנית והפנימית שלנו, וממילא – החטאים מתקלפים ונעלמים. כניסה זו לחלק הפנימי היא הכניסה למקום הפנימי שבו כל יהודי הוא – 'מלאך'.

מקור העניין הוא במדרש רבה (ויקרא כא, יב) המתקשה בציווי התורה על זמן עבודת הכהן הגדול ביום הכיפורים – "וכל אדם לא יהיה באוהל מועד בבואו לכפר בקודש עד צאתו", והרי היה שם אדם אחד הלא הוא הכהן הגדול בעצמו?

עונה המדרש – בשעה שהיה נכנס אל הקודש היו פניו בוערות כלפידים... כנאמר: "כי שפתי כהן ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיהו, כי מלאך ה' צבקות הוא". כלומר, באותה שעה – הכהן אינו אדם אלא מלאך.

והרי כידוע, הכהן הגדול לא נכנס בשם עצמו לקודש הקודשים, כי אם נכנס בשם כלל ישראל, כך שכולנו מלאכים. ואכן בפרקי דרבי אליעזר (מו) נמשלים כל ישראל ביום הכיפורים למלאכים, שאין בהם אכילה ושתיה ועוד. ביום כיפור, כולנו צמים ומשילים מעלינו את הגוף הגשמי. ביום כיפור, אנו נכנסים לקודש הקודשים הפנימי שלנו, ומגלים ששם מצויה נשמתנו האלוקית, העורגת ונכספת כל כולה לאלוקים. נשמה זו כלל לא רוצה לחטוא, וממילא אנו משילים מעלינו את מעמסת החטא, ושבים לאבינו שבשמיים.

וכך, עבודת יום הכיפורים המכוונת להפוך את כולנו ל'מלאכים', היא אותה עבודה עליה דיבר רבי אברהם המלאך. איננו מתעמתים עם הרע ישירות, אלא אנו 'נסוגים' אל עצם האלוקות הפנימית שבקרבנו – המקום הפנימי והקדוש שבקרבנו, ומשם אנו מכים את כל החטאים והרוע ומהפכים אותם לזכות.

ויהי רצון, שנזכה לראות את הכהן הגדול נכנס אל הקודש פנימה, כמלאך מיכאל משרת. ועימו, כולנו מגלים את נשמתנו הטהורה, משילים את הקליפות החיצוניות, ונחתם כולנו לשנה טובה ומתוקה!