"מצווה ציונית" בטעם של גאולה ושמחה

הרב שלמה רוזנפלד , י"ג בתשרי תשע"ח

הרב שלמה רוזנפלד
הרב שלמה רוזנפלד
צילום: עצמי

אחד מסימני חזרתנו לארץ ישראל, והיותנו בדור של גאולה, הוא קיום משודרג של מצוות חג הסוכות. בחוץ לארץ, לא בכל מקום, יכלו יהודים להיות בסוכה, ובוודאי לא לישון בה. ידועות סיבות הפטור של הרמ''א (בשולחן ערוך סימן תרלט, ב): מזג אויר קשה, לינה משפחתית, ונוסיף לכך את בעיות הצער השונות, כגון ביטחון וסביבה עוינת.

אנו זוכים בימינו לתנאים משופרים בארץ, גם אם מידי פעם יש תקלות. לעומת הנעשה בחו''ל, בכל מקום - כולל באמריקה, אנו צריכים להודות לד' שיש בידנו לקיימה, כמצוותה.

אם אין רגיעה באחד התחומים האלה, אין פניות הדעת. אווירה של חשש ודאגה, מביאה לחיי הישרדות. ממילא, המצווה נעשית רק כדי לצאת ידי חובה. אם יש פניות הדעת, אנו חושבים על רמה אחרת של קיומה. במיוחד, שגם אמצעי הטכנולוגיה יכולים לשמש לעזר, כיצד להנעים את הישיבה בסוכה, שתהיה ממש: "תשבו כעין תדורו",(סוכה כו ע''א) "להרגיש ממש בבית".

גם שפע ארבעת המינים הקיים בארצנו לכל ילד! ולא סט ארבעת מינים אחד לבית כנסת, שניתן "במתנה על מנת להחזיר", כפי שהיה בעיירות בחו''ל - מעיד על שפע הברכה השורר בארץ של גאולה: זוהי הבטחת הנביא ביחזקאל לו, ח, ועל כך אומרת הגמרא בסנהדרין צח ע"א:

"ואמר רבי אבא: אין לך קץ מגולה מזה, שנאמר: "ואתם הרי ישראל ענפכם תתנו ופריכם תשאו לעמי ישראל כי קרבו לבוא".

בחג זה כפל הכתוב את השמחה, "ושמחת בחגך" "והיית אך שמח". שמחה אמתית זה להיות שמחים בחלקנו: כשנשווה את מצבנו היום בשנת השבעים לקיום מדינתנו, דרך קיום מצוות החג, אנו צריכים להיות מאושרים ממה שיש לנו, ולבטא זאת דרך מצוות החג הזה במיוחד.

בכך נבטא את תודתנו לד'. כידוע, נצטווינו לעשותה עכשיו ולא בניסן, כדברי הטור (סימן תרכה'):

"ודרך כל אדם לעשות לו סוכה לצל, ולא היתה ניכרת שזהו לשם מצות הבורא יתברך, ולכן צוה אותנו לעשותה בחדש השביעי שהוא זמן הגשמים ודרך כל אדם לצאת מסוכתו ולשוב אל ביתו, ואנחנו יוצאים מן הבית לישב בסוכה, ובזה יתראה לכל שמצות המלך היא עלינו לעשותה".

כל זה נכון רק בארץ ישראל. רק שם כך הן העונות. נוסיף את טעמו של ערוך השלחן תרכה,ה:

"לפי שרצה הוא יתברך להראות, שאע"פ שחוטאים אנחנו, מכל מקום לא סרה השגחתו מעלינו, ובצלו אנחנו יושבים ובמחסה כנפיו נתלונן. וכמו שאחר מתן תורה עשו את העגל ועכ"ז נתרצה להם הקדוש ברוך הוא, בלוחות אחרונות, והיה זה ביום הכפורים, לאחר יום הכפורים, צונו לעשות המשכן ששכינתו תשכון בינינו".

אם אכן נהיה שמחים בחלקנו ונבין את גודל התקופה לה זכינו, אין זה מקטין את האחריות והמחויבות ביחס לעתיד. אדרבה, זה מחייב עוד יותר לקיים את המצוות "בראש גדול". ניקח את "החג הציוני" הזה, ונבטא אותו במלוא זקיפות קומתנו היהודית.

אז אנו מובטחים שגם העמים יכירו בייחודנו ,כנזכר בזכריה (יד, טז):

"וְהָיָ֗ה כָּל־הַנּוֹתָר֙ מִכָּל־הַגּוֹיִ֔ם הַבָּאִ֖ים עַל־יְרֽוּשָׁלִָ֑ם וְעָל֞וּ מִדֵּ֧י שָׁנָ֣ה בְשָׁנָ֗ה לְהִֽשְׁתַּחֲוֹת֙ לְמֶ֙לֶךְ֙ יְקֹוָ֣ק צְבָא֔וֹת וְלָחֹ֖ג אֶת־חַ֥ג הַסֻּכּֽוֹת".

חג שמח