אורחות חיים של שמחה

מאמר לזכרו של מו"ר הרב אברהם אלקנה כהנא שפירא זצ"ל, א' סוכות תשס"ח

הרב יהודה זולדן , י"ג בתשרי תשע"ח

הרב יהודה זולדן
הרב יהודה זולדן
צילום עצמי

"עבדו את ה' בשמחה" (תהילים ק, ב) הוא צו והדרכה לעבודת ה'. כשלא שמחים בעבודת ה' התוכחה היא חמורה: "תחת אשר לא עבדת את ה' אלהיך בשמחה ובטוב לבב מרב כל" (דברים כח, מז). בחג הסוכות יש הדגשה מיוחדת על מצוות השמחה: "...ושמחתם לפני ה' אלהיכם שבעת ימים" (ויקרא כג, מ), "ושמחת בחגך... והיית אך שמח" (דברים טז, יד-טו).

השמחה היא בנטילת ארבעה המינים במקדש. שמחת בית השואבה מדי ערב במקדש במשך כל ימי החג מהקרבת התמיד של בין הערביים עד הבוקר, היתה הכנה גדולה לקראת נטילת ארבעת המינים במקדש. לימים נוסף לשמיני עצרת גם יום שמחת תורה, יום הסיום וההתחלה החדשה.

הרמב"ם (הל' לולב, ח, יב-טו), האריך בפרטי השמחה בעבודת ה' במשך השנה, בכל המועדים ובמיוחד בחג הסוכות. באשר לשמחת בית השואבה (שם יד) כתב:

מצוה להרבות בשמחה זו, ולא היו עושין אותה עמי הארץ וכל מי שירצה, אלא גדולי חכמי ישראל וראשי הישיבות והסנהדרין והחסידים והזקנים ואנשי מעשה הם שהיו מרקדין ומספקין ומנגנין ומשמחין במקדש בימי חג הסוכות. אבל כל העם האנשים והנשים כולן באין לראות ולשמוע.

הרמב"ם הבין שהדוגמאות הנזכרות על גדולי התנאים ששמחו בשמחת בית השואבה, מלמד שזו היא שמחתם בלבד (סוכה נג ע"א). האנשים הפשוטים והנשים "באין לראות ולשמוע", ובכך הם מקיימים את מצוות השמחה. 

ע"פ הרמב"ם מדוע רק אותם גדולי ישראל מקיימים מצוה זו? מו"ר הר"א שפירא (מורשה- שיחות למועדים, עמ' רנא-רנב), הסביר ע"פ דברי הרמב"ם (הל' תשובה י, א-ב) שם כתב שדרגת עובד ה' מאהבה, היא כשעושה מפני האמת, וזו דרגה לה זוכים חכמים בלבד. מי שעובד את ה' מיראה, אין זה מעלת חכמים. שמחת בית השואבה היא שמחה הנובעת מאהבת ה' והיא מסורה לחכמים מפני שעל פי הדעת של האדם, תהיה אהבת ה'. חג סוכות הוא זמן שמחתנו שקשור לדרגת עבודת ה' מאהבה.

כמו שלעתיד לבא עתיד הקב"ה לעשות מחו לצדיקים וכל אחד מראה באצבעו (תענית לא ע"א), כך גם שמחת בית השואבה שהיא קיום מצוות השמחה בחג בסוכות היא באמצעות ריקוד. כך גם באשר לריקודים בשמחת תורה. הרמב"ם (ספר המצוות עשה נד) כתב:

"לשחוק בכלי ניגון ולרקוד במקדש לבד והיא שמחת בית השואבה וזה כולו נכנס תחת אמרו 'ושמחת בחגך' ".

במקדש השמחה היא לפני ה', ועל כן שם יש לשמוח באופן מיוחד כמו שמסופר על דוד המלך שהיה רוקד ומפזז בכל עז לפני הארון. מאחר שבשמחת תורה ספרי התורה בחוץ, הרי זה כלפני ה', ולכן מקפידים לרקוד ביום זה (ראש דברך, עמ' תקמג).

השמחה בלימוד התורה בעמקות וגדלות, השמחה בקיום המצוות באופן מלא ושלם, והשמחה כדרך חיים, בטבעיות היתה מידה משמעותית ובולטת בדרכו של הר"א שפירא. הוא היה רוקד ומפזז לכבודה של תורה בשמחת בית השואבה ובשמחת תורה, גם כשהוא עבר את גיל תשעים. לימד לא להיות "עצבני" בעבודת ה'. הנהגתו הכללית היתה בשמחה. הוא הקרין ולימד מה היא בריאות זורמת וחיה, כובד ראש ורצינות שמלווה תמיד בחיוך ובאמירות מחודדות ושנונות שהיו מעלות חיוך על פניו ועל פני שומעיו, מאחר שתמיד היה בהם עומק, מוסר השכל, חכמת חיים של תלמיד חכם, והרבה חומר למחשבה.

"ושמחתם" לפני ה' ". השמחה בעבודת ה' ולא רק בימי הסוכות, היא מצוה שעוטפת את כל אורחות החיים של הפרט ושל הכלל, ומתוך ידיעה שכל העת הכל עומדים "לפני ה' ".