גשם שוויוני לכול

הרב חגי לונדין , כ"ה בתשרי תשע"ח

הרב חגי לונדין
הרב חגי לונדין
צילום: עצמי

המדרש בבראשית רבה (יג, ט) כותב ש"מפני ד' דברים... הארץ אינה שותה אלא מלמעלה: א) מפני בעלי זרוע ב) ובשביל להדיח טללים הרעים ג) ושיהא הגבוה שותה כנמוך ד) שיהיו הכול תולים עיניהם כלפי מעלה".

המדרש מונה ארבע סיבות עבורן ההנהגה האלוהית בחרה להחיות את פני האדמה דווקא על ידי גשם הבא מן השמים ולא באמצעות מי-תהום: סיבה ראשונה היא "מפני בעלי זרוע" – כאשר מערכת המים תלויה בנהרות או במקורות מים אחרים שעל פני הקרקע, קיים חשש שאנשים אלימים ישתלטו עליהם ויקפחו את החלשים. כלומר הגשם מחזק את השוויון החברתי ומאפשר חיי שיתוף בין איש לרעהו;

סיבה שנייה היא "בשביל להדיח טללים רעים" – הגשם מרענן את האוויר המעופש. לאחר ירידת הגשמים האוויר צלול, בהיר וטהור. הנוף נפרש לפנינו במלוא הדרו. כלומר הגשם מחזק את היסוד האקולוגי;

סיבה שלישית היא "שיהא הגבוה שותה כנמוך" – המים מטבעם זורמים למקומות הנמוכים. הגשם מאפשר גם למקומות הגבוהים לזכות לרוויה. רוצה לומר, הגשם מאפשר איזון גיאוגרפי ומכנה משותף בין המקומות השונים על פני האדמה;

הסיבה הרביעית, והיא החשובה מכולן, "שיהיו הכול תולים עיניהם כלפי מעלה" – אנו לא מקבלים ברכה באופן המובן מאליו, באמצעות מקור מים הזורם בצורה טבעית. עלינו להתעלות מבחינה רוחנית ומוסרית בכדי לזכות בברכת הגשמים. גשם מצריך נגיעה בעולם שמעל הטבע, עולם התלוי בבחירה ובמאמץ שלנו. עולם הדורש תפילה. התלות בגשמים מבססת את העולם האמוני של האדם.

ברכת הגשם היא כה יסודית עד כדי חציית גבולות, תרבויות ולאומים. המדרש (שם, ו) מוסיף ומספר כי אחד מחכמי מהגויים שאל את רבי יהושע בן קרחה: "אתם יש לכם מועדות ואנו יש לנו מועדות. בשעה שאתם שמחים אין אנו שמחים ובשעה שאנו שמחים אין אתם שמחים, ואימתי אנו ואתם שמחים?"; ענה לו רבי יהושע: "בירידת גשמים!". בגשם מצוי יסוד משותף לכל האנושות. יסוד המביא ענווה, שמחה ואמונה למציאות כולה.

שָׁאַתָּה הוּא ד' אֱלֹהֵינוּ מַשִּׁיב הָרוּחַ וּמוֹרִיד הַגֶשֶׁם:

לִבְרָכָה וְלֹא לִקְלָלָה:
לְחַיִּים וְלֹא לַמָּוֶת:
לְשׂוֹבַע וְלֹא לְרָזוֹן:
אמן כן יהי רצון.