דרכי הפירעון של חוב הערב

כיצד מגדיר ספר משלי את הערב ואת העֹרְבִים, מה היו דרכי הגבייה הנהוגות אז ומה הן הדרכים המומלצות

השופט משה דרורי , כ"ו בתשרי תשע"ח

השופט משה דרורי
השופט משה דרורי
פלאש 90

במאמר קודם ("מוסד הערבות") על פרק יז, עסקתי בדרכים המשפטיות להתחייבות של ערב.

בפרקנו, מתייחס מחבר ספר משלי לסיטואציה שבה נדרש ערב לממש את התחייבות ולפרוע את ההלוואה, ואין לו כסף:"לְקַח בִּגְדוֹ כִּי עָרַב זָר וּבְעַד נכרים נָכְרִיָּה חַבְלֵהוּ" (טז), דהיינו: "לקח למשכון את בגד הערב, ולא תאשם בזה, כי מעצמו נעשה ערב בעבור הזר, והכניע עצמו בזה" (מצודת דוד, שם).

בהמשך לביקורת על הערב, מסביר ספר משלי בפרק אחר (פרק כב, פסוקים כו-כז): "אַל תְּהִי בְתֹקְעֵי כָף בַּעֹרְבִים מַשָּׁאוֹת. אִם אֵין לְךָ לְשַׁלֵּם לָמָּה יִקַּח מִשְׁכָּבְךָ מִתַּחְתֶּיךָ". גם כאן, הפרשנות מסייעת להבהיר כי תוקעי הכף הם "חברת אנשים התוקעים כף זה בעבור זה, להיות ערב בחובו בשעבוד מקוים", והעֹרְבִים הם "חברת אנשים הנעשים ערבים על ההלוואות" והפסוק מזהיר את הערב ,"אם לא יהיה לך לשלם למה תגרום שהמלווה ייקח ממך מצעות משכבך" (מצודת דוד,שם).

לכאורה, דרכי גבייה דרסטיים. ברם, בהשוואה ללקיחת ילדים לעבדים (מלכים ב פרק ד, פסוק א): "וְאִשָּׁה אַחַת מִנְּשֵׁי בְנֵי הַנְּבִיאִים צָעֲקָה אֶל אֱלִישָׁע לֵאמֹר עַבְדְּךָ אִישִׁי מֵת וְאַתָּה יָדַעְתָּ כִּי עַבְדְּךָ הָיָה יָרֵא אֶת ה' וְהַנֹּשֶׁה בָּא לָקַחַת אֶת שְׁנֵי יְלָדַי לוֹ לַעֲבָדִים"), מסביר פרופ' מנחם אלון, כי מספר משלי, "נוכל גם להסיק, שההוצאה לפועל נגד הערב שאינו ממלא אחר ערבותו הצטמצמה רק לרכושו של הערב, ולא היה הנושה רשאי להשתעבד לגופו של הערב. האיום הקשה ביותר שבא כנימוק למניעת מתן ערבות הוא, שהנושה ייקח את בגדו ואת משכבו של הערב, ואילו היה הנושה רשאי להשתעבד גם בגופו של הערב, ודאי היה בעל ספר משלי מתריע גם על אפשרות זו, כדי להרתיע את הקורא מלהיכנס לערבות"*.

אופציה נוספת, הבאה מנקודת מבטו של הערב, מובאת בפרק ו, פסוקים א-ה בספרנו, משלי: "בְּנִי אִם עָרַבְתָּ לְרֵעֶךָ תָּקַעְתָּ לַזָּר כַּפֶּיךָ: נוֹקַשְׁתָּ בְאִמְרֵי פִיךָ נִלְכַּדְתָּ בְּאִמְרֵי פִיךָ: עֲשֵׂה זֹאת אֵפוֹא בְּנִי וְהִנָּצֵל כִּי בָאתָ בְכַף רֵעֶךָ לֵךְ הִתְרַפֵּס וּרְהַב רֵעֶיךָ: אַל תִּתֵּן שֵׁנָה לְעֵינֶיךָ וּתְנוּמָה לְעַפְעַפֶּיךָ: הִנָּצֵל כִּצְבִי מִיָּד וּכְצִפּוֹר מִיַּד יָקוּשׁ"

סדנא דארעא חד הוא: פשרה ושיח בין החייב (הערב) לבין הנושה (המלווה), ולבטח כאשר חברים מעורבים ("לֵךְ הִתְרַפֵּס וּרְהַב רֵעֶיךָ"), עדיף מעיקול בגדים ומיטה בהליכי הוצאה לפועל.

מתוך הפרק היומי בתנ"ך

____________________

* (מנחם אלון, המשפט העברי, תולדותיו, מקורותיו, עקרונותיו (מאגנס, ירושלים, תשמ"ח, מהדורה שלישית), עמ' 839; הנ"ל, חירות הפרט בדרכי גביית חוב במשפט העברי (ירושלים, תשכ"ד), עמ'9).