מי לא יעלה בהר ה'?
מי לא יעלה בהר ה'?

מספר חודשים לאחר שחרור הר הבית, פורסם כרוז רבנים האוסר מכל וכל כניסה לשטח ההר. יש להניח, שהרבנים החותמים הכירו היטב את ההלכה הפשוטה ש"טמא מת" אסור בכניסה רק לחיל ולעזרות, ומותר לו להיכנס לשאר שטח ההר. מדוע אם כן אסרו הרבנים את הכניסה לכל שטח ההר?

אין זה סוד; הרקע לכרוז היה עלייה לא-מבוקרת של עשרות אלפים, ללא טהרה, וללא הבחנה בין המקומות המותרים בכניסה למקומות האסורים (חלקם אף באיסור כרת!).

בעשרים השנה האחרונות, בעיקר מאז פתיחת ההר בשנת תשס"ג, החלה התרחבות של מעגל העולים להר. הסיבה העיקרית לכך היא התרחבות מעגל התמיכה של הרבנים בעלייה להר, ובראשם הרב דוב ליאור שליט"א. האם הרבנים התומכים בעלייה מזלזלים בכניסה להר בטומאה, או בכניסה למקומות האסורים? ודאי שלא!

אם בפני החותמים על הכרוז בשנת תשכ"ז עמדו שתי אפשרויות: עלייה בטומאה, או אי עלייה, הרבנים המתירים לעלות להר מציבים אפשרות שלישית: עלייה להר בטהרה תוך שמירה על הלכות טומאת מקדש וקודשיו. הרקע לכך הוא הצורך החיוני לשמור על ההר בריבונות ישראל, והתרחבות מעגל התמיכה הרבנית (אף מצד חלק מהחותמים בעבר על כרוזים נגד עלייה) ומעגל ההסכמה שבשתיקה של רבנים שאינם עולים בעצמם - הן תוצאה של עלייה אחראית תוך שמירה על מכלול ההלכות הרלוונטיות.

נמצא אם כן, ששמירה על כל דקדוקי הלכות העלייה – מחזקת את מעגל התמיכה וממילא את הריבונות בהר, וכן להיפך – כל חולשה בשמירת ההלכה בקרב העולים מחזקת את עמדתם של הרבנים המתנגדים וגורמת נזק עצום לריבונות ישראל בהר הבית!

לאור ההנחה הפשוטה הזו, יש לבחון את המציאות בשטח:

עליית חילונים

האם שיתוף הפעולה בשנים האחרונות עם גורמים חילוניים לאומיים והעלאה סיטונאית של תלמידי אוניברסיטאות ומכינות מעורבות לדתיים וחילונים תוך העלמת עין מכוונת מעלייה בטומאה - מגבירה את התרחבות מעגל התומכים הרבני או פוגעת בו?!

עליית נשים

התנגדות הרבנות הראשית לעלייה היא נימוק מרכזי להתנגדות של חלקים נרחבים מרבני הציונות הדתית (ולא רק).

הרב שלמה גורן זצ"ל היה, כידוע, ראש וראשון לפועלים למען עלייה להר הבית. בראיון למקור ראשון (מרחשון תשס"ט) נשאל גיסו, הרב שאר ישוב כהן זצ"ל: "זמן קצר לאחר פרישתו מהצבא מונה הרב גורן לכהונת הרב הראשי לישראל. הרבנות הראשית ידועה בהתנגדותה לעלייה להר. האם חולל שם שינוי בנושא זה?

הרב שאר ישוב כהן: לא, וזאת מכיוון שהיה מכשול שהוא חשש שלא יוכל להתגבר עליו: נושא עליית הנשים. אצל נשים קשה לדעת מתי הן טהורות ומתי לא. הוא אמר לי שבגלל היסוד הזה הוא לא העביר החלטה בעניין ברבנות הראשית. הרי אי אפשר להציב שוטר שישאל כל אישה אם היא טהורה או לא. זה לא צנוע".

את הרב יהודה עמיטל זצ"ל הביאה סיבה זו רחוק יותר ("באמונתו" עמ' 250-251):

"בסוגיית עלייתם של יהודים להר הבית היתה לרב עמיטל במשך שנים רבות עמדה חיובית. כבר בראשית שנות ה-70 הוא תמך בעלייה להר... בשנים האחרונות הפסיק גם הרב עמיטל לתמוך בעלייה להר. הוא חשש שבעקבות המודעות הגוברת לנושא יבקשו גם נשים לעלות להר, כיוון שקיימת תקנת הריב"ש האוסרת על טבילת רווקות, הרצון של נשים לעלות להר הבית עלול ליצור בעיה הלכתית".

על אף תמיכתם העקרונית בעלייה להר, נמנע הרב גורן זצ"ל מלשנות את עמדת הרבנות הראשית בנושא (וכך היא נשארה עד היום), ואילו הרב עמיטל זצ"ל הסיר לחלוטין את תמיכתו בעלייה. כל זאת בגלל עליית נשים.

לפני למעלה משנה פרסם ארגון "נשים למען המקדש" "דף הדרכה הלכתי" לנשים, שלא חתום עליו שום רב! פסיקה נשית, המתירה דברים שאף מיעוט הרבנים המצדדים בעליית נשים - לא מוכנים להתיר. האם השילוב בין "פמיניזם הלכתי רדיקלי" לבין עלייה להר הבית, מרחיב את מעגל התמיכה של הרבנים בעלייה להר או מקטין אותו?!

מציאות זו הביאה את הרב דוב ליאור, הרב נחום רבינוביץ' שליט"א ועמהם עוד כשישים רבנים - המהווים רוב מניין ובניין של הרבנים המצדדים בעלייה להר הבית - לפרסם לפי כחודשיים גילוי דעת בו קבעו:

"מי שאינו עומד בדרישות ההלכה, אסור לו לעלות להר ובאחריות המעלה קבוצה לוודא שכל חבריה עולים כהלכה.

הננו שוללים עליית רווקות מגיל מצוות והלאה.

עליית נשים נשואות תלויה בהלכות סבוכות ובספיקות שלא כאן המקום לפרטן. על כן, יש להימנע מכך [איננו עומדים מאחורי הפרסומים ההלכתיים המופצים בציבור בכתב ובעל פה בעניין זה]."

יש לקוות שהעולים הרבים להר ישמרו על הנחיות הרבנים - לטובת חיזוק העלייה להר בטהרה והמשך התרחבות מעגלי התמיכה הרבנית בה.