בין חמוצים להחמצות

מאיר גרוס , ד' בחשון תשע"ח

מאיר גרוס
מאיר גרוס
צילום: עצמי

ישיבה מיוחדת, או חגיגית. פתיחת מושב החורף בכנסת החמיצה את המהות הזאת. וחבל. במקום הצגת חזון והגשמה, רוממות והוד, במקום ראשי האומה המדברים ללב העם ומביאים לו גאווה, שמחה וראש מורם, שמענו צחצוח חרבות משפיל.

מעבר לתוכן, גם הלבוש לא כלל איזשהו פסוק מפרשת השבוע, רעיון יהודי,. קמצוץ קטן מנביאי ישראל. כלום!  גם לא שורה משיר או קטע מארון הספרים היהודי. התביישתי.

האמת, כבר מהנאום הראשון של יו"ר הכנסת, עלתה תמיהה רבתי. למה להטיף מוסר ולהיכנס לפינות אפלות.

למה לא להצביע על המוסד המכובד של כנסת ישראל, על הייצוג והשותפות בבית המחוקקים. ואם כבר להזכיר מחלוקות, להטביע עליהן את חותם הדמוקרטיה המאמינה בשלטון העם, על ידי העם ולמען העם. על עקרון הייצוגיות לפי דבר העם בבחירות. על חובת השלטון להקשיב לעם ולא להחליף אותו. אכן, מגילת העצמאות מבטיחה שוויון, ויש מקום להתחשבות במיעוט. אלא שכדברי יוסי שריד בזמנו- בהחלטה גורלית שעלתה בדמים מרובים- "גם רוב של אחד הוא רוב". וזה תקף גם כשהרוב אינו שלטון השמאל.

לא נראה שיו"ר הכנסת הוא שסימן את הכיוון. יש להניח שגם נשיא המדינה בא עם נאום מוכן. והוא עלה על קודמו בסגירת חשבון פוליטי- כנשיא המדינה!- עם איש ריבו. ואדגיש, השאלה אינה אם הוא צודק או לא, אם זה נכון או לא. השאלה היא אם זה המקום וזה הזמן. בדומה לסגן הרמטכ"ל שהחליט שהוא שבט המוסר הישראלי דווקא בעצרת יום השואה, וב"יד ושם" נוכח עולם ומלואו. הוא, כמותם, אמר דברים שמותר בדמוקרטיה לאומרם, אבל לא במקום ולא בזמן שנאמרו.

אגב, מוזר לשמוע את האישים הנכבדים הללו מדברים על מדינה שהיא יהודית ודמוקרטית, והיה אפילו מי שהרחיב לשילוש בהוספת "ציונית". בעוד במסמך שכולם מנפנפים בו, מגילת העצמאות, נאמר במפורש "מדינה יהודית בארץ ישראל". כך ותו לא.

דווקא ראש הממשלה התחיל היטב. כמו שראש מדינה נבחר צריך להופיע. אבל באמצע הוא הוכיח שאף הוא, האיש החזק והבטוח בעצמו, הוא בשר ודם. וכך הוא נגרר לחילופי מהלומות מרומזות עם הדוברים לפניו, ובעוצמה ובגלוי עם האופוזיציה. יש רק להצטער על כך. הנאום שלו היה כרגיל טוב ואופטימי ונעים לשומעיו. וללא הגלישה האנושית והמובנת היה זוכה להרבה יותר נקודות. ובכלל, התנהגות חברי הכנסת דרדרה עוד יותר את יחס האומה אל נבחריה. ומדאיג שהיו"ר והנשיא נושאים באחריות הראשונית לכך.

יו"ר האופוזיציה היה, כנראה, צריך לרצות את שולחיו. ואת הישיבה החגיגית הוא ניסה להפוך להוצאה להורג (מטפורה, מטפורה) פוליטית של ראש הממשלה. הוא, כמו אחרים, חושב שהעם טיפש.

ועצה קטנה למפלגות השלטון. יש כוח למילה הכתובה. למונח שנטבע בתודעה. במקום "חוק הג'ובים" חפשו מונח מכובד. כשאתם מציעים חוק צאו לציבור עם שם קליט, שנותן את הביטוי הנכון. שימו לב, שהשמאל כבר הפעיל את חוק הג'ובים לפניכם, ללא קרב מתוקשר.

למשל, כשהשמאל היה בשלטון מונה מנכ"ל נוסף, שני, במשרד החוץ כמנכ"ל מדיני. כך, בטבעיות וללא התנצלות. הכרתי אדם שכיהן בתפקיד מקצועי בכיר במשרד ממשלתי. כשהשמאל עלה לשלטון הוא מצא בוקר אחד מישהו שיושב על כסאו. לו ייעדו כיסא ליד החלון. ללא סמכויות. והציעו לו פרישה מכובדת.

לא ציינתי שמות מסיבה פשוטה. אנו מתפללים מדי שבת "ושלח אורך ואמיתך לראשיה, שריה ויועציה". זו לא הייתה שעתם היפה. ועדיף שלא יירשמו בדברי הימים בהקשר לפתיחת המושב האומללה הזאת.