די לרדיפה

יהודה פואה , ו' בחשון תשע"ח

יהודה פואה
יהודה פואה
צילום: עצמי

השבוע בג"צ פסק כי משפחת שיטרית חייבת להרוס את כל ביתה וזאת למרות שרק אחוז בודד מהבית נבנה על קרקע שעובדה בעיבוד חקלאי לפני 30 שנה.

זאת למרות שאיש לא יודע מי הוא האלמוני שחרש את אותה נקודה עליה נבנה אותו אחוז בודד מביתה. העותרים שעתרו בבג"צ נגד ביתה של משפחת שיטרית מעולם לא הוכיחו בעלות על הקרקע ולא בכדי.

חשוב לזכור שלבג"צ הגיע גם מקרה של 300 בתים בביר הדאג' שם הקרקע היא בבעלות פרטית של יהודים שדרשו לקבל את הקרקע שלהם. אך בג"צ הבהיר להם שזה לא מעשי.

בתים לא חוקיים בהם מתגוררים רוצחי  יהודים מקבלים הגנה מבג"צ שבודק כל חדר וכל קיר בבית ומתיר להרוס רק את החדר בו גר הרוצח למרות שהבית כולו "אינו חוקי". וזאת כדי למנוע פגיעה בבני משפחתו של הרוצח.

השופטת  אסתר חיות שמתמנה השבוע לנשיאת בית המשפט העליון משתבחת בפסק דין בו היא "סידרה בעיות פרצדורליות" של אישה שבנתה את המטבח שלה על הקרקע של השכן שלה.

אך זה לא מנע מאותה שופטת לחתום על פסק הדין שניתן השבוע.

רדיפה קשה זאת נגד המתנחלים יכולה להמשיך עוד ועוד כל עוד אנחנו שותקים.

כל עוד תושבי אלעזר וגוש עציון לא צועקים "חמס", לא מפגינים מול ביתה של השופטת אסתר חיות, ויש מבניהם שממשיכים לחשוב שמדובר ב"שמירה על החוק" שמופעלת נגד "מי שעבר על החוק" בג"צ יכול להמשיך במסע הרדיפה וההתעללות במתיישבים כולם.

חשוב להבין כי הפער בין פסק הדין שניתן השבוע בנתיב האבות לבין פסק הדין שניתן בביר הדאג' ובמקרים של רוצחים הוא אינו מקרי. הוא פער שיוצר חוסר לגיטימציה להתיישבות היהודית כולה.

כשאנו ממשיכים לשתוק מול העוול והאפליה אנו מאפשרים את קיומה.

הגיע הזמן לצאת במסע הסברה חד וברור שיסביר שאת מחיר המלחמות האידיאולגיות שמנהלים שופטי בג"צ לא צריכים לשאת על כתפיהם משפחות עם ילדים.