מה לעשות? לעשות!

הרב חגי לונדין , ו' בחשון תשע"ח

הרב חגי לונדין
הרב חגי לונדין
צילום: עצמי

פרשיות בראשית-נח הן פרשיות מעורפלות (לפי חלק מגדולי ישראל אלה הן גם פרשיות שלא צריך ללמד ילדים). בהתאם לכך גם הציוויים שנאמרים בהן הם ציוויים לא ברורים - או ציוויי-לא תעשה (לא לאכול מעץ הדעת); או ציוויי-עשה שנעשים בצורת מגננה כנגד אסון מתקרב (בנה לך תיבה).

בפרשת לך לך אנחנו נפגשים עם ציווי מסוג חדש - 'לך לך'. מצוות עשה של קימה ועשייה. כל פרשת לך לך היא פרשייה אחת גדולה של הליכה, של עשייה. אברהם אבינו מופיע כדמות שמזיזה הרים וגבעות - עוזב את ביתו; מתמודד עם הקשיים במצרים; מחליט החלטות חדות ביחס להיפרדות מלוט; לוחם ומנצח במלחמת ארבעת המלכים את החמישה וכורת ברית עם ה'.

זו פעם ראשונה בהיסטוריה שהקב"ה מצווה על אדם לפעול עשייה כל כך רחבה. כאן זה לא תיבת נח שעניינה שימור והישרדות של הקיים אלא בנייה של אומה חדשה. מכאו אילך מתעצבת הדמות של עם ישראל, של עם הלוקח אחריות על המציאות ויכול לה. 

אברהם- 'אב המון גויים'. לידה של עידן חדש.



טוען....