מִיֵשׁ לְאַיִן ובחזרה

איוב מסודר. יש לו עשרה ילדים ויש לו צאן, גמלים, צמדי בקר החורשים את אדמתו, עבדים ושפחות. היש ממלא את איוב כל כך, שאין ליבו פנוי אל מעבר ליש, אל האין-סוף

הרב אורי שרקי , י"ב בחשון תשע"ח

"אני מתנגד לתרבות של שכול. זה סוג של ניצחון לאויבינו". הרב אורי שרקי
"אני מתנגד לתרבות של שכול. זה סוג של ניצחון לאויבינו". הרב אורי שרקי
צילום: מרים צחי

דמותו של איוב מעוררת תהייה, לא רק בשל היותו "צדיק ורע לו", אלא גם בשל העובדה שלא תמיד נותנים לה תשומת לב ראויה, והיא היותו בראשית דרכו "צדיק וטוב לו". ייתכן ששם נעוץ הסוד של מאורעות החיים שבהם נתנסה.

הכתוב מתאר אדם שלא חסר לו דבר והוא "מסודר" בכל תחום. יש לו עשרה ילדים, שרובם בנים, דבר חשוב בעולם הערכים הקדום, ויש לו צאן, גמלים, צמדי בקר החורשים את אדמתו, עבדים ושפחות. והנה, בעולמו של איוב, גם אלוהים מקבל את חלקו. העניין "מסודר". הוא מקבל את קרבנותיו בהוראת קבע כל שבעה ימים. אם נסכם במילה אחת את עולמו של איוב, הצדיק והישר, ירא האלוהים, נאמר: יש.

היש ממלא את איוב כל כך, שאין ליבו פנוי אל מעבר ליש, אל האין-סוף. אושרו ועושרו סותמים בפניו את ארובות השמים. ואלו הם דברי השטן: "הֲלֹא אַתָּה שַׂכְתָּ בַעֲדוֹ וּבְעַד בֵּיתוֹ וּבְעַד כָּל אֲשֶׁר לוֹ מִסָּבִיב מַעֲשֵׂה יָדָיו בֵּרַכְתָּ וּמִקְנֵהוּ פָּרַץ בָּאָרֶץ" (א, י). מסך פרוס בין ה' לבין איוב. קרובים מאוד לפשוטו של מקרא הם דברי רבי חיים ויטל בספרו "עץ הדעת טוב", שאיוב היה ירא אלוהים (האלוהות האימננטית) ולא ירא ה' (האלוהות הטרנסנדנטית).

על פתיחת שערי הָאַיִן מפקיד ה' את השטן: "וַיֹּאמֶר ה' אֶל הַשָּׁטָן: מֵאַיִן תָּבֹא!". הכן סדק בעולמו של איוב, שדרכו ייפגש עם הָאַיִן. לכך מכוונים ייסורי איוב. במהלך הבירור הזה משתדלים רעיו לספק לאיוב הסברים לסבלו שיניחו את דעתו. אם ישמע להם, יישאר אמנם במסגרתו של עולם סגור, שיש בו הסבר לכול, אך לא ייפגש עם האין-סוף. איוב מרגיש שעליו לדחות את דבריהם, חכמים ככל שיהיו.

בסופו של דבר זוכה איוב להתגלות ישירה, שבה הוא נשאל שאלות ללא תשובות. דווקא אז מתרצה איוב "לְשֵׁמַע אֹזֶן שְׁמַעְתִּיךָ וְעַתָּה עֵינִי רָאָתְךָ" (מב, ה). עצם המפגש עם האלוהות הוא המספק לאיוב את המענה למצוקתו, ולא ההסברים הרציונליים שחפצו רעיו לכפות עליו.

מתוך הפרק היומי בתנ"ך