הבריטים והשלום

עודד רביבי , י"ג בחשון תשע"ח

עודד רביבי
עודד רביבי
צילום: מרים צחי

לרגל ציון מאה שנים להצהרת בלפור, מבקש שר החוץ הבריטי הנוכחי, בוריס ג'ונסון לחדד את המסר מההצהרה ההיא ולהביא להצהרה מהפכנית חדשה לקידום השלום.

אבל דווקא ועדות החקירה והבדיקה שהקימו הבריטים בשנים שאחרי, מוכיחות שהבעיה לא בצד היהודי שקיבל את מסקנות ועדת פיל ואת תוכנית החלוקה, אלא בצד הערבי שפעם אחר פעם בחר בדרך שפיכות הדמים, בהרג יהודים ובדחיית כל הצעת פשרה.

נכון שהערבים בחרו בטרור, אולם אפשר לשנות את התפיסה הערבית אם באמת מבקשים לקדם את השלום, שינוי כזה יצמח דרך שיתופי פעולה אזוריים, בניית אמון בין השכנים ושיפור הכלכלה.  הצהרות ותוכניות חלוקה לא יועילו בלי שינוי שכזה.

ב' בנובמבר 1917 היה יום חג בתנועה הציונית, בקרב יהודים בארץ ישראל ובגולה, המכתב אותו קיבל לורד רוטשילד מידי שר החוץ הבריטי הלורד ארתור ג'ימס בלפור היה זריקת עידוד למפעל הציוני המתעורר.

ממשלת הוד מלכותה תומכת בשאיפות התנועה הציונית להקמת בית לאומי יהודי בארץ ישראל, הלורד בלפור ביקש להדגיש כי הבית הלאומי לא יפגע בבני דתות אחרות בארץ. כבר אז פעמוני האזהרה היו צריכים לצלצל אצל הבריטים, שכן היהודים בירכו והערבים מחו ,איימו והניחו את יסודות מאורעות הדמים של תרפ"א.

ועדת הייקראפט הבריטית שמונתה לחקור את המאורעות, קבעה כי הערבים אשמים והם אלה שיזמו את שפיכות הדמים , יחד עם זאת הוסיפו כי אלה נבעו מחשש ערבי אמיתי לפגיעה בפרנסתם ומהגירת יהודים לארץ.

הספר הלבן הראשון והגבלת יהודים נולדו אז, במטרה לרצות את הערבים ולשמר את השקט . במקביל הוצע על ידי סר הרברט סמואל להקים "מועצה מחוקקת" משותפת ליהודים וערבים, היהודים בירכו והביעו הסכמה, הערבים דחו וסירבו לקבל שיש מעמד ליהודים בארץ ישראל.

עברו שנים בודדות ומונתה ועדת שו לחקור את מאורעות תרפ"ט, שוב נמצא כי הערבים הם אלה שבחרו בדרך האלימות ובשפיכות הדמים ,אבל שוב הוטלה האשמה ביהודים שרכשו קרקעות ואיימו לנשל את הערבים.

לצד הגבלות חדשות על היהודים הועלתה הצעה להקים מוסד מחוקק עם רוב ערבי, היהודים בלית ברירה הסכימו הערבים סירבו. באוג' 1936 מונתה ועדת פיל כדי לחקור את נסיבות פרוץ המרד הערבי הגדול, מנדט הוועדה אישר לה גם לרדת לשורשיו של הסכסוך הערבי יהודי ולהציע פתרונות.

מבלי להתייחס לאחריות מי מהצדדים לנסיבות פרץ האלימות ולאחר כ100 ישיבות ,המליצה ועדת פיל על חלוקה של ארץ ישראל, זו הערבית וזו היהודית שתהיה קטנה אגב משמעותית מזו הערבית, בנוסף הוטלו מגבלות על היהודים ברכישת קרקעות.

על אף אותן ההגבלות, יהודי ארץ ישראל ואף רובו של הקונגרס הציוני ביקשו לאמץ את מסקנות ועדת פיל ולפתוח בשיח עם הממשל הבריטי כדי לקבל הבהרות.

הערבים התכנסו בבלודאן שבסוריה שם הצהירו כי הם מתנגדים לציונות, להצהרת בלפור ולמסקנות ועדת פיל וכי הם ממשיכים ברוח "המרד הערבי הגדול".

ועדות נוספות קמו לאורך כמעט עשור מצד הבריטים בניסיון לרצות את הערבים בארץ ישראל, פעם אחר פעם ניסיונות אלה לא צלחו ונענו באלימות.

תוכנית החלוקה שהוצעה ב1947 והובאה בכ"ט בנובמבר להצבעה באו"ם גם היא פרי מסקנות הוועדות השונות, התוכנית אומצה על ידי האו"ם ועל ידי היהודים. מי סירב? ניחשתם נכון הערבים! כבר באותו יום הותקפו אוטובוסים ישראלים במרכז הארץ ואלה היו היריות הראשונות של מלחמת הקוממיות.

רצף הוועדות אינו נועד לשיעורי היסטוריה אלא להסקת מסקנות, לערבים הוצע פעם אחר פעם רעיון שתי המדינות לשני עמים.

הדבר הוצע עוד בטרם קמה מדינת ישראל והוצע אגב גם אחרי הקמתה. היהודים בחרו לאמץ את החלוקה הערבים סירבו, הסירוב הערבי לווה תמיד בהתפרצות אלימה, בשפיכות דמים ובאיומים.

לו מבקש שר החוץ הבריטי הנוכחי להביא או לקדם שלום באזור ,כדאי שילמד כי צעד שכזה דורש קודם כל שינוי תפיסה אצל הערבים, הבנה מצידם כי מדינה יהודית היא מציאות, עובדה מוגמרת.

כדי לקדם שלום יש קודם כל לומר לערבים לנטוש את דרך האלימות והטרור, אני מאמין שזה אפשרי.

כדי להביא לשינוי המיוחל יש לבנות אמון בין הצדדים כזה שיצמח משיתופי פעולה אזוריים, הן בתחומי הרפואה, הן בתחומי הכלכלה ובריבוי מפגשים בדיוק כמו אלו שיצרנו אצלנו במועצה באפרת והכפרים הערביים בסביבה אז ייתכן ונוכל לקדם ואולי אף להביא את השלום.