ה"חורושצ'ובקות" הישראליות

אז מה הפתרון למצוקת הדיור? נתחיל מזה שאף משבר לא צריך להיות מנוהל על ידי הגרלות.

ליאור זברג , י"ד בחשון תשע"ח

ליאור זברג
ליאור זברג
צילום: תהילה עייש

מיליונים מקופת המדינה יועברו לתכנון מחודש של מרכזי הערים, שלא תוכננו כראוי לטווח ארוך. אבל למה לחזור על אותה טעות פעמיים? על ההשלכות של רעיון "מחיר למשתכן" לעתיד התכנון העירוני

בהיסטוריה הלא-רחוקה, שליטים במזרח אירופה בנו מבנים ציבוריים רבים למגורים בכדי לספק פתרונות דיור לאזרחי המדינה. בין המדינות שהשתמשו בשיטה ניתן למצוא את צ'כיה, הונגריה וברית המועצות - בה נבנו הדירות בתקופת שלטונו של ניקיטה חורושצ'וב, ולכן בניינים כאלה נקראים שם כיום "חורושצ'ובקה". היום כמובן, קשה למכור את בנייני הדירות האלה כיוון שמדובר בתכנון כושל.

החשש בישראל כיום הוא שבעוד שני עשורים נישאר עם "כחלוניות" - בנייני מגורים מתקופת כחלון. הבעיה בבנייה כזו היא שהתכנון המהיר שבו נבנו הדירות לא לוקח בחשבון את צרכי התעסוקה, המסחר והצריכה של האזרחים והגישה שלפיה מתנהל האוצר היא "לבנות מהר וכמה שיותר"...

בחדשות האחרונות נשמע שר השיכון שמכריז על מיליונים מקופת המדינה שיוקצו לתכנון מחדש של מרכזי ערים בישראל. מה שחבל הוא שתוכנית 'מחיר למשתכן' גורמת שוב לאותה הבעיה בתכנון המקומי והפריפריאלי וכנראה שגם שם יידרש בעוד כמה שנים תכנון מחודש, במקרה הטוב. במקרה הרע - טעויות בתכנון העירוני שלא נוכל לתקן.

ההסבר לחוסר החשיבה לעתיד נעוץ בכך שהתהליכים  בממשלה מונעים משיקולים פוליטיים, בסגנון "כלכלת בחירות" שמורידה מיסים, כך גם בתחום הבנייה. אולי אפשר לכנות את זה "אדריכלות בחירות": לשר האוצר מכסה של דירות ש'צריך' לבנות וכל מה שחשוב לו כרגע זה שהן ייבנו. אין חשיבה על הצרכים האמיתיים לטווח הארוך. בנגב זה קרה לפני ארבעים שנה ועכשיו זה קורה בכל הארץ: יד אחת מתקנת את טעויות הקודמים ויד אחרת ממשיכה את הטעויות, אולי בסגנון יותר מודרני.

עיירות הנגב בהן ישקיע משרד השיכון את כספי התכנון העירוני  מהוות דוגמא חיה לעיירות פיתוח שנבנו לעולים וכיום משוכנות בזוגות צעירים, עם תוכניות תמ"א 38. גם בבית שאן, שיושבת על השבר הסורי-אפריקאי, יש המון שיכונים.

אבל אם בתל אביב ורעננה יש בניות של תמ"א 38 שבהן היזם משלם על שיפוץ ומקבל את הזכויות לבנייה - בבית שאן לא משתלם לשום יזם לעשות את זה, ולכן שם המדינה משלמת לקבלנים שישפצו מבנים ושופכת על זה המון כסף.

אז מה הפתרון למצוקת הדיור? נתחיל מזה שאף משבר לא צריך להיות מנוהל על ידי הגרלות. יש המון קרקעות, המון פתרונות נוספים והמון פוליטיקות פנימיות ששרי האוצר והשיכון יכולים למנוע, אבל אלו בוחרים ללכת על הגרלות שגורמות לתכנון לקוי. במילים אחרות, שר האוצר פשוט אומר "יאללה בואו נכתוב במצע בחירות שבנינו 20 אלף יחידות וכולם יהיו מבסוטים".

הפתרונות ידועים: המחירים לא צריכים להיחתך בחצי, צריך פשוט לשחרר קרקעות ולתת ליזמים לתכנן בסגנון התחדשות עירונית. בנוסף ניתן ואפשר לפתח עוד רעיונות לקידום מקומות נוספים על בסיס מקומות קיימים ואפשרויות תכנוניות נוספות.

תמ"א 38 היא לא פתרון לכל עיר ובטח שלא לכל אזור. פתח תקווה היא דוגמא טובה לזה, אחרי שבאזור מסוים בה נתנו לקבלנים לבנות 'חופשי' - אבל לא בנו בתי ספר ולא התחשבו בדרכים אליהם, נוצר מצב שתושב מאותו אזור צריך לנסוע 40 דקות בממוצע כדי להביא את הילדים לבית הספר הקרוב.

בנוסף, תמ"א 38 באזור מגורים קיים מכפילה את כמות האוכלוסייה באזור – אבל החנויות, בתי הספר ושאר השירותים נשארים אותו הדבר, כך שאין דיי תשתיות. אי אפשר לדאוג רק ל"תאי אחסון" לבני אדם. משפחה צריכה סופרמרקט, בית ספר, בריכה, חנייה. החשיבה הלאה צריכה לקחת בחשבון את כל אלו, כדי למנוע מצב עתידי של בתים בלתי-מכירים ושכונות בסגנון ה"חרושצ'ובקות" ברוסיה.