חסימה דמוקרטית?!

מאיר גרוס , י"ז בחשון תשע"ח

מאיר גרוס
מאיר גרוס
צילום: עצמי

לחשוב מחוץ לקופסה.

הזיג-זג של אחוז החסימה מבייש את הדמוקרטיה. ואין הבדל באיזו ממשלה זה קורה, וגם לא באיזו ארץ. ולא פחות מדהים להיווכח שבית המשפט אינו מתערב, ואפילו המכון הישראלי לדמוקרטיה, ממלא הפעם את פיו קפה.

הדילמה היא ברורה וחדה. בין זכות הציבור לבחור ולהיבחר, לבין היכולת לתפקד בכנסת גדולה ורבת מפלגות. וכמובן לקבל החלטות. כך זה לפחות מוצג לציבור. משמע, ללא אחוז חסימה כזה או אחר, אי אפשר להגיע לגיבוש קואליציה, או שלפחות ייווצר "בלגן" משבש מערכות. למעשה, במקום להתאים פתרון לעיקרון המנחה, מדלגים למהלך הקל של אחוז חסימה תוך התעלמות מהדמוקרטיה המקודשת רק בפה. 

האומנם? האם אין פתרון? נראה לי שיש. ואפילו פשוט יחסית.

במצב כיום, מי שלא עבר את אחוז החסימה, נותר מחוץ לכנסת. וכך, הבוחר אינו יכול לממש את זכות היסוד הדמוקרטית לשלוח את נציגו לכנסת. גם מי שנבחר על ידי מספר גבוה של בוחרים- אחוז אחד שלם, למשל- ימצא עצמו מתבונן בישיבות הכנסת בטלוויזיה בלבד. בעוד חשבון פשוט מראה שדי באחד חלקי 120 מכלל הבוחרים כדי להקנות מושב נכסף בבית הנבחרים. זה העיקרון הדמוקרטי, שבעצם הושלך ללא בושה. וכדי ביזיון וקצף.

האבסורד גדול יותר. כי נציג ברשימה גדולה, נניח במקום השישי, יזכה במושב בכנסת, גם אם הוא "שווה" פחות מזה שנותר מחוצה לה. משמע, אין שוויון בין האזרחים.

אז, מה עושים?

עושים הסכמי קדם בחירות. כלומר,

אחוז החסימה חוזר לעיקרון היסוד הדמוקרטי של אחד חלקי 120 מהקולות הכשרים.

כל מתמודד חותם- ומפרסם, ומתחייב משפטית, - על הסכם עם רשימה על פי בחירתו (ובהסכמתה, כמובן) שבמידה ואין לו 3 נציגים (או מספר מוסכם אחר) שנבחרו ברשימתו, הוא מצטרף לרשימה המוסכמת כחבר סיעה רגיל, על זכויותיו וחובותיו.

כלומר, במקום לעשות הסכם רק אחרי הבחירות, עושים גם הסכם עוד לפניהן. מעין הסכמי העודפים הנהוגים זה מכבר.

כך, הדמוקרטיה חוגגת את ניצחונה, כך יגיעו נציגים אמתיים יותר וראויים יותר לבית המחוקקים. וכך הותאמה שיטת הבחירות לדרישות הדמוקרטיה.

ואם רוצים להיות עוד יותר נאמנים לעקרונות הדמוקרטיים, ניתן לפסוע עוד פסיעה. פסיעה קלילה אפילו. בהנחה שלא ירחק היום וההצבעה בבחירות תותאם למאה שלנו, הרי הפתקים- נייר מבוזבז, ועצים שיישארו ביער!-  המלכלכים את הארץ, בכלל לא יודפסו. ההצבעה תהיה באמצעות מחשב. ותיפתר גם בעיית הקולות שלא עברו את המחסום של אחד חלקי 120.

כלומר, כל מצביע יסמן את בחירתו המועדפת, וגם יוסיף בחירה אלטרנטיבית למקרה שבחירתו הראשונה והמועדפת לא הגיעה לרף המינימלי. וכך, אחרי ספירת הקולות, קולות המצביעים שהמתמודד "שלהם" לא הגיע לרף של אחד חלקי 120 מכלל המצביעים הכשרים, לא ילכו לאיבוד אלא ייספרו על פי העדיפות השנייה אותה סימנו בעת הבחירות.

הדמוקרטיה תחגוג את ניצחונה, המצביעים ימצאו את נציגיהם המועדפים, והמחוקקים יידעו שהם אכן נבחרי העם.