פסיקת בג"צ האחרונה בעניין פתיחת המרכולים בשבת, מציפה את נושא האחריות של שומרי התורה לשמירת השבת במרחב הציבורי.
אם האחריות על שמירת שבת של העם היהודי מוטלת עלינו, שומרי התורה והמצוות - אזי פישלנו בגדול, כי רוב העם היהודי לא שומר שבת. ואם פישלנו - עלינו לשתוק. אבל האחריות איננה מוטלת עלינו, ולכן גם כך עלינו לשתוק. אבל לפני שנדון בשתיקה, צריך לדון באחריות בקול רעש גדול.
דווקא אחרי שקוראים בתורה על המבול, דור הפלגה, ובהמשך על הפיכת סדום ועמורה, מבינים שההבדל הגדול בינינו לדורות הקודמים הוא חירות הפרט הקיימת היום. וחירות הפרט כרוכה גם באחריות הפרט על עצמו. כלומר מניעת "כפיה דתית", כי כל אחד אחראי על התורה והמצוות שלו, ולא של זולתו.
בפרשות הקודמות קראנו על המבול ולאחר מכן על הפיכת ערי סדום - משום שהיו "רעים וחטאים לה'", ואחרי שקוראים שערי סדום נהפכו כי לא היו שם אפילו עשרה צדיקים - אנחנו אמורים לחזור חזרה אל דור המבול ולשאול: רגע, למה היה צריך מבול כולל על כל היקום? אם היו אנשים רעים - היה אפשר להמית אותם באופן נקודתי, כמו בסדום ועמורה. וקשה להאמין שכ-ל האנשים היו רעים לחלוטין, וכפי שמודגש שנוח היה 'צדיק תמים' שהתהלך לפני ה', משמע היו עוד אנשים צדיקים - אבל לא ברמה של נוח.
יתרה מזו, גם אם נניח שכולם היו ראויים להשמדה - הרי רואים שהמבול כרוך גם בשינוי מדיניות - ה' מתחייב שלא יעשה שוב מבול - וכי מה השתנה? האם מהיום אפשר לחטוא בלי גבול - ולא לחשוש ממבול?
המבול - פירוק הקולקטיב והגלובליזציה
על פי המתואר בתורה - הדור לפני המבול היה דור חזק באחדותו, האנשים חיו מאות שנים, ולמעשה חיו כמשפחות עניפות שהסבא יכול לראות נינים וניני נינים - והוא עדיין חי מחנך ומשפיע על כל הדורות שאחריו. ולכן התחייבו כולם התחייבו כליה יחד, כי הם חיו ביחד, כקולקטיב. ושני השינויים המהותיים בין העולם שלפני המבול לבין העולם שאחר המבול - הם הגבלת השפעת האדם הן למשך הזמן והן לטווח ההשפעה.
1. הגבלת משך שנות ההשפעה. על ידי קיצור משך החיים למקסימום של 120 - כך שאדם יפסיק להשפיע לאורך שנים ארוכות כל כך. נתאר לעצמנו עולם שבו סטאלין או שאר דיקטטורים עדיין חיים ושולטים - כך נראה העולם לפני המבול, האנשים הרעים חיו מאות שנים והשפיעו על כל הדורות הבאים אחריהם. "הרי אנו ובני בנינו היינו משועבדים לפרעה במצרים".
2. הגבלת טווח ההשפעה - על ידי פילוג השפות והפצת האנשים לכל רחבי כדור הארץ, כך שגם בשנים הקצרות של האדם הוא יהיה מוגבל לשליטה והשפעה רק בתחומו. ושוב, נתאר לעצמנו עולם שבו סטאלין או שאר דיקטטורים - שולטים על כל העולם כולו, ולא רק על מדינה אחת. הרי לא היתה לנו תקומה…
המשמעות של הגבלת השפעת האדם היא פירוק הקולקטיב הכלל אנושי, כך שמעתה יש רק קבוצות קטנות שכל אחת אחראית לעצמה, כך שאם מצרים חטאו - מצרים יבואו על עונשם, ואם סדום ועמורה חטאו - הם לבדם יבואו על עונשם - אבל לא היקום כולו.
הוי אומר, שעל פי התורה, הבעיה בגלובליזציה היא - שהיא מאפשרת להפיץ את הרוע בקלות, אמנם היא מאפשרת גם להפיץ את הטוב בקלות - אבל 'יצר לב האדם רע מנעוריו' כך שתמיד סביר יותר שבסוף הרוע הוא שישתלט ויופץ. ואנחנו, מה איתנו? האם אנחנו יוצרים קולקטב גלובלי חדש? דובר אנגלית, ומקושר באינטרנט - לכדי 'שפה אחת ודברים אחדים'?
הגלובליזציה בימינו
ההבדל המרכזי הוא - שבמשך אלפי השנים - האנושות עצמה קידמה עוד יותר את הגבלת השפעת האדם על הקולקטיב, והעצימה את חירות הפרט.
הגלובלזיציה בעייתית כשהיא קולקטיב - וברגע שהיא מאמצת נורמות רעות - קשה עד בלתי אפשרי לשנות משהו. ואם נחזור שוב לקומוניזם ולסטלין, אזי בימי שלטונו של סטלין לא היתה לפרט יכולת להתחמק ממנו - או שאתה חבר או שאתה חסר… כך שבעולם שבו יש רק עיתון אחד, ערוץ רדיו יחיד וערוץ טלוויזיה יחיד - הוא עולם שהרוע יכול להשתלט עליו מבלי יכולת להיחלץ ממנו, וכפי שאנו מכירים זאת ממגוון מדינות בהן מתקיים קולקטיב ללא חירות הפרט.
וזוהי נקודת העומק שברעיון הדמוקרטי - להגביל את השפעת השלטון, והעצמת השפעת הפרט.
כך שהשלטון לא יינתן בידי אדם אחד שיכול לעשות ככל העולה על רוחו - אלא יבוזר לכמה רשויות נפרדות שיוצרות איזונים ובלמים ביניהם. ומצד שני מאפשר לפרט את חופש הביטוי, היצירה, והצריכה - מבלי לחשוש שלא ימצא חן בעיני השלטון הנוכחי.
חירות הפרט
וברגע שלפרט ישנה את חירות היצירה וחירות הצריכה - אזי מגיעים יצרני תוכן ואידיאולוגיה חדשים, וצרכני התוכן חופשיים לבחור ממי לצרוך - וממילא בדרך כלל הטוב מתגבר, כי גם יצר הטוב קיים באדם, וכשאין מי שיעצור אותו - הוא מצליח לפעול.
והדוגמה העוצמתית לכך היא גוגל, פייסבוק ושאר רשתות המבצעות חסימה עצמונית לתכנים מגונים או רעים. הם יודעים שאם לא יבצעו חסימה - אנשים לא ירצו לחפש דרכם או לצרוך תוכן דרכם. ולמה לא ישתמשו בהם - כי יש חופש לבחור בספקים אחרים. אבל אם לא תהיה תחרות, והאדם יצטרך לבחור בין עולם ללא גוגל - או עולם עם גוגל שפתוח לכל תוכן - סביר להניח שיבחר להשתמש בגוגל פתוח.
כלומר, בעולם ללא חופש היצירה - כי נניח יש רק מנוע חיפוש ממשלתי אחד - אזי אנשים ייכנעו ויצרכו גם תכנים רעים.
ועד כדי כך התעצם כוחו של הפרט - שהוא יכול ליצור מטבעות משלו, כדוגמת מטבע הביטקוין, שזהו כוח שבמשך אלפי שנים היה נתון אך ורק למדינות ולארגונים חזקים, המלכים הם אלו שיצרו את המטבעות עם דמות דיוקנם, והמדינות הן אלו שפיתחו את תורת המטבע והשליטה המוחלטת של המדינה על הכסף שבידי הפרט.
וכיום חירות הפרט והכלים שבידיו - הם שמאפשרים לו ליצור מטבע ללא כוח שיטור וללא מיסים.
ונחזור לנושא המרכולים בשבת. עלינו להבין שלחירות הפרט, כמו לכל מטבע - יש שני צדדים, היא גם מאפשרת לו ליצור דברים שטובים בעינינו, אבל גם דברים שרעים בעינינו. ואם חירות הפרט כוללת את היכולת של הפרט להחליט שהוא פותח את העסק בשבת או הולך לרכוש בשבת - צריך לאפשר לו. כי זו אותה חירות שמאפשרת לפרט להחליט שהוא רוצה לשמור שבת, או לא להתגייס לצבא.