שרה ואפקט הלבנה

אוהד דהן , כ"ג בחשון תשע"ח

אוהד דהן
אוהד דהן
צילום: עצמי

כל אחד מאיתנו יכול להעיד שימים 'מלאים' וימים 'חסרים' פוקדים אותו גם יחד, ומשמשים בערבוביה לאורך ימיו ושנותיו.

ישנם ימים שנמצא את עצמנו מדלגים מהצלחה להצלחה, כשהשמש קורצת לנו מכל עבר (ואולי גם הלבנה?).

וישנם ימים צולעים משהו, בהם נמצא את עצמנו מתקשים להגיע ל'קו הסיום' של אותו היום.

על שרה כתוב בתחילת פרשת חיי שרה -" ויהיו חיי שרה מאה שנה, ועשרים שנה, ושבע שנים, שני חיי שרה " (כג,א). על הייתור לכאורה בסוף הפסוק 'שני חיי שרה', רש"י מפרש -'שכולן שווין לטובה'.

מפשטות הבנת דברי רש"י, עולה כי כל ימיה של שרה היו מלאי תוכן, מלאים במצוות ומעשים טובים, וחסרים בחטאים. שרה אימנו הייתה נקיית רבב, זכה וטהורה.

אבל רגע. שאלה. את ההבנה שכל חייה של שרה היו מלאים במצוות וחסרים בעבירות כבר למדנו  מפירוש רש"י על תחילת הפסוק -'והיו חיי שרה מאה שנה ושרים שנה ושבע שנים' - 'לכך נכתב שנה בכל כלל וכלל, לומר לך שכל אחד נדרש לעצמו, בת ק' כבת כ' לחטא, מה בת כ' לא חטאה, שהרי אינה בת עונשין, אף בת ק' בלא חטא וכו'' - ואם כן רש"י כבר בישר אותנו בעובדה ששרה הייתה ללא חטאים, ומדוע הוא מוסיף לפרש  זאת על  'שני חיי שרה' - 'שכולן שווין לטובה' ?

כמובן שלא מדובר בפירוש מיותר של רש"י.

ניתן להסביר שאמנם חייה של שרה עברו בלא חטא, אך אין בהכרח שהיו 'שווין לטובה'. זאת אומרת, שברור אמנם שכל חייה של שרה סבבו סביב עבודת ה', אך גם על שרה עברו אותם הימים 'המלאים והחסרים'. היו ימים שהכל זרם והתקיים כמתוכנן, והיו ימים של קושי, שלא הכל צלח, והיה צורך בהתגברות מסוימת על מנת למלאם. שרה ידעה לעשות זאת, ומלאה גם את אותם ימים במעשי ידיה הברוכות.

זה בעצם מה שרש"י בא להוסיף בפירושו על סוף הפסוק. רש"י בא ללמד אותנו כיצד שרה ידעה להסתכל על אותם 'ימים חסרים', באופן 'שכולן שווין לטובה'. שרה השכילה להבין שהם שווים בעוצמתם לאותם 'הימים המלאים', ואף גדולים מהם. באותם הימים טמון הפוטנציאל להתמלאות מכלום. להתמלאות מחדש. ממקום של קושי וכאב. ממקום שהטבעיות מקרקעת אותנו לאדמה, ומונעת מאיתנו לקום ולעשות.

ה-'הכל שווין לטובה' של שרה, בתרגום לשפה חופשית - זה בעצם ה-'הכל לטובה שלנו'.

לא סתם כותב ר' נחמן מברסלב על אותם הימים החסרים: "אל תתייאש, שכן גם הלבנה מתמלאת ונחסרת, ולמרות שאין הדבר נראה בעין, דע כי כל מילוי הינו שלם מזה שלפניו  ( משיבת נפש,מ"ו )".

'המילוי' הזה - הוא שלם יותר. הוא הופך את אותם 'הימים החסרים' לשלמים יותר. ושרה ידעה זאת, ובאה לחלוק איתנו את סודה.