מתימטיקה ואנגלית – בלתי מספיק

ד"ר רון בריימן , כ"ג בחשון תשע"ח

עצמי

נפתלי בנט התחיל את דרכו כשר החינוך במסע לעידוד לימודי המתימטיקה ברמה של 5 יחידות. בהמשך הוא הוסיף מקצוע נוסף, אנגלית.

אין חולק על כך שמדובר בהעלאה הכרחית של רמתם של בוגרי בתי הספר התיכוניים ושל אזרחי ישראל בכלל, אבל הסיסמא המלווה מערכה זו – "ישראל עוברת לאנגלית (מדוברת)" – היא מסוכנת. המסר של "מעבר לאנגלית" נותן משקל רב מדי לאנגלית ופוגע בעברית.

גם ללא פגיעה זו, רמת העברית של אזרחי ישראל ותלמידיה היא רדודה, ולעתים קרובות אף עילגת. לא מדובר בעולים ובערבים, אלא דווקא ובעיקר בצברים הלומדים לזלזל בשפת האם שלהם.

בשנים האחרונות ספג ידע העברית מכה קשה עקב ריבוי השימוש באינטרנט, בדואר האלקטרוני ובמיוחד בטלפונים החכמים, כל אחד מאמצעים אלה מרדד את ידע שפת האם שלנו וגורם דלות בכושר הביטוי של מגזרים רבים באוכלוסייה, לרבות סטודנטים, המתקשים להביע רעיון מסודר ומנומק, בין בעברית ובין באנגלית.

המסר החשוב של שיפור האנגלית אסור שיבוא על חשבון העברית. אל יאמרו לנו כי אי אפשר גם וגם. אפשר ואפשר, ואין כל סיבה או הצדקה לפגוע בעברית.

למרבה הצער, מראיינים ומרואיינים בתקשורת בעברית מתבלים אותה שלא לצורך במלים רבות באנגלית ומשתמשים באופן תדיר בלעז שאינו תורם מאומה לדיון המתקיים. דוגמאות לנגע אינן חסרות: too much ו- too late במקום הרבה מדי ומאוחר מדי; delay במקום איחור/עיכוב/דחייה; understatement במקום לשון המעטה; desk במקום מדור/מחלקה; base במקום בסיס; bilateral במקום דו-צדדי; multifocal במקום רב-מוקדי; manager במקום מנהל (בקבוצות ספורט); say במקום מה לומר, או אמירה; level במקום רמה/מפלס; tower במקום מגדל; as is במקום כפי שהוא; וגם ורסיה, סקפטי, אפקטיבי, פסיבי ואקטיבי במקום גירסא, ספקני, יעיל, סביל ופעיל, בהתאמה; ועוד ועוד.

לכך יש להוסיף גם את האנגלית באותיות עבריות. למשל: מסביב לשעון במקום יומם ולילה; בקליפת אגוז במקום בקיצור ולעניין; ועוד ועוד.

גם במגבלות שעות הלימוד ניתן להגביר את לימודי העברית והתנ"ך, ולשלב את התנ"ך – מקור שפתנו ותולדותינו כעם– יחד עם לימודי העברית. אין מדובר ב"הדתה", חלילה, אלא בתרבות ובהשכלה. כך גם לגבי הכרת הלוח העברי. רק לאחרונה ציינו את תחילתה של השנה החדשה, אבל רבים מתלמידי ישראל אפילו אינם יודעים למנות את החודשים בלוח העברי.

הן התנ"ך והן הלוח העברי שייכים לכולנו, דתיים וחילוניים. למרבה הצער נוצרה ברית בלתי קדושה בין דתיים לחילוניים: הראשונים ניכסו לעצמם את התנ"ך ואת הלוח העברי, והאחרונים שמחו להשליך נכסים תרבותיים בסיסיים אלה מאחורי גוום, ולעסוק בתרבות "האירופית/האוניברסלית", שהיא עצמה מתבססת ולקוחה מספר הספרים שלנו.

עם כל ההכרה בחשיבות האנגלית, אין היא יכולה לבוא על חשבון העברית, ומי שאינו שולט בשפת האם שלו לעולם לא יוכל להתבטא כהלכה בשפה אחרת. לתשומת לבו של שר החינוך: מתימטיקה ואנגלית – בלתי מספיק.