פני הנערים

בבטנה של רבקה שוכנים אמנם אחים תאומים, אך בהחלט לא תואמים באישיותם ובמהותם

אוהד דהן , א' בכסלו תשע"ח

אוהד דהן
אוהד דהן
צילום: עצמי

על פניו 'פני הנערים' היו ברורות עוד בצעירותם. נטייתם הטבעית הייתה ניכרת. אך מסתבר שדרך ה'על פניו' היא אינה דרכנו.

'וימלאו ימיה ללדת והנה תומים בבטנה (כה, כד)' - והנה תומים חסר, ובתמר נאמר תאומים מלא, לפי ששניהם היו צדיקים, אבל כאן אחד צדיק ואחד רשע (רש"י שם).

בבטנה של רבקה שוכנים אמנם אחים תאומים, אך בהחלט לא תואמים באישיותם ובמהותם.

והנה בהמשך הפסוקים: 'ויגדלו הנערים ויהי עשיו איש יודע ציד איש שדה , ויעקב איש תם יושב אוהלים (כה, כז)' - כל זמן שהיו קטנים לא היו ניכרים במעשיהם, ואין אדם מדקדק בהם מה טיבם. כיוון שנעשו בני י"ג שנים, זה פרש לבתי מדרשות וזה פרש לעבודת אלילים (רש"י שם).

ויש להבין בפירוש זה, האמנם 'לא היו ניכרים במעשיהם' ?

והרי עוד בבטן אמם, כאשר 'התרוצצו בקרבה', רש"י הביא את דברי רבותינו ש'ויתרוצצו' מלשון ריצה, שכל אחד היה רץ לכיוון אחר. הייתה רבקה עוברת על פתחי שם ועבר, יעקב רץ ומפרכס לצאת. עוברת על פתחי ע"ז, עשיו רץ ומפרכס לצאת.

ואם כן, נטייתם הטבעית הייתה ברורה עוד בבטן אימם.

ועוד כתוב שגם כאשר יצאו מבטן אימם, נפרדו זה לרשעו וזה לצדקתו (עיקר שפתי חכמים, שם). ואם כן, מוכח שבנוסף לנטייתם היו גם מעשים ברורים, שלכאורה מוכיחים שכן היו 'ניכרים במעשיהם'.

אלא שמסביר 'העיקר שפתי חכמים' - שאין אדם מדקדק איתם מה טיבם, שאמרו כי רק מעשה נערות הוא, ולא היו ניכרים במעשיהם (באמת) עד שנעשו בני י"ג שנה.

זאת אומרת, שנכון שלנטייתם הטבעית היה ביטוי בשטח, אך עדיין לא זה הזמן, ולא זו העת, לקטלג את יעקב ועשיו. זה מוקדם מידי. הם 'נערים'.

רק בגיל י"ג שנה, שזה כנראה הגיל בו אישיותם כבר התייצבה וקיבלה את תבניתה (בזמננו זה קורה קצת יותר מאוחר), אז יהיה ניתן לשפוט באמת לאן פני הנערים מועדות, ומה טיב אישיותם.

יסוד חשוב לעולמנו אנו. על פניו 'פני הנערים' היו ברורות עוד בצעירותם. נטייתם הטבעית הייתה ניכרת. אך מסתבר שדרך ה'על פניו' אינה דרכנו. היא אינה הדרך החינוכית הנעלה שהתורה רוצה להנחיל לנו.

הדרך העולה מן הפרשה מתפרשת כהמתנה לבאות. לחכות ולראות לאיזה כיוון אותם נערים, ה'תומים בבטנה' והשונים לחלוטין, יחליטו לגבש את אישיותם. ואיזה בשורה יביא איתו הזמן.

" אישיות אינה סכום של תכונות וכישרונות. יש בה משהו בלתי נתפס, סתום וחתום, גנוז ונעלם. אשר ממנו הכל נובע ועל ידו מקבל גוון מיוחד ".

( 'מן הפנקס הפתוח' 12 , הרב משה צבי נריה זצ"ל ) .