הכול היה צפוי מראש

ד"ר מרדכי ניסן , ג' בכסלו תשע"ח

ד"ר מרדכי ניסן
ד"ר מרדכי ניסן
עצמי

התנועה הציונית ולאחר-מכן מדינת ישראל הגיעו לדעה שאפשר לייצר הבנות עם ערביי ארץ-ישראל.

היהודים ציפו לכינון שלום לאחר מלחמת העצמאות, כמו-כן גם בעקבות הניצחון במלחמת ששת הימים, וכל-שכן עם החתימה על הסכם אוסלו ב-1993. מדי כמה ימים נפגש ישראלי מתבזה זה או אחר עם מחמוד עבאס, מדברים דברי נוגות, ואיש לביתו שב. הערבים לא מוכנים להתרצות ממחוות ישראליות ושומרים זיכרונות של עוולות שנעשו להם, דורשים צדק לתביעותיהם. לא שוכחים ולא סולחים.  

במסורת עתיקת-יומין, אמינה ורצופת-תוקף, חדה כתער, נקבע שאין שום מקום להשלמה ולשלום-אמת עם ערבים-מוסלמים בארץ, ואף בכלל. לפי זה כול תעשיית השלום כמריחה, הטעיה וזייפנות. המריבה בין יהודים וערבים  לא עומדת להסתיים עד שתיפול הכרעה מובהקת ומוחלטת בין הצדדים. בהינתן שהיו הישראלים מתוודעים למסורת הזו, ומפנימים את לקחה, היו נחסכים זמן יקר ומאמץ מיותר.  מסתבר שידעו אנשי התורה מה שלא ידעו בבהירות אנשי הציונות וישראל.

קווי אופי של ישמעאל

הפגישה עם ישמעאל באוהל של אברהם אבינו מצטיינת בכך שאצל הבן של הגר השפחה "ידו בכל ויד כל בו". ישמעאל איננו איש של שלום, הוא לא פותר סכסוכים מתוך פשרה. ישמעאל הוא "פרא אדם" אלים, וזה יגרור תגובה אלימה מצד המותקפים שלו. רמב"ן מציג תחזית היסטורית בלתי מתפשרת ביחס לישמעאל (וצאצאיו):  

"הכל שונאין אותו ומתגרין בו והנכון כי פרא אדם שיהיה איש פרא למוד מדבר, יצא...ויטרוף הכל והכל יטרפוהו, והעניין על זרעו שיגדל ויהיו להם מלחמות עם כל העמים...ידו בכל שינצח בתחילה כל הגויים ואחר כך יד כל בו שינוצח בסוף..."

לא זו בלבד שהסכסוך בין יצחק וישמעאל יימשך עד עולם, אלא שאומות העולם כולן אף הן יתמודדו במלחמה מול צאצאי ישמעאל הרוחניים או הביולוגיים – המוסלמים.  מפסוק אחד בתורה עולה תסריט עתידני ואוניברסאלי שחובק עולם ומלואו. אנו עומדים על הקביעה "כי ביצחק [י]יקרא לך זרע" שמשמעותה היא, שבן האמה – ישמעאל – איננו יורש את אביו אברהם. מכאן ישמעאל נוטר טינה ליצחק וצאצאיו לאורך הזמן.

דברי חז"ל מרחיבים ומבססים את האופי גדוש הרוע של ישמעאל. הצחוק שמיוחס לישמעאל בעודו באוהל אברהם מציין, כפי שמובא במסכת קידושין (מט, ב), מעשים של עבודה זרה ושפיכות דמים. רבי שמעון בן לקיש טוען במדרש רבה על פרשת "לך לך" שישמעאל "בוזז נפשות" ורודף בני אדם, אליבא הפירוש של "מתנות כהונה". במסכת כתובות (סב, ב) מסופר שרבי יוחנן בן זכאי נתקל בסביבה של ערביים וקובע נחרצות שזו "אומה שפלה". לפי פירוש רש"י  הם הערביים כיושבי אוהלים במדבר ואינם תורמים לבנייה תרבותית חומרית ועירונית (כך אגב קבע ההיסטוריון הערבי המפורסם אבן ח'לדון במאה ה-14 בסקירה על מעשי הבדואים).

ישמעאל נגד ישראל והאומות

בתהילים פרק קכ מקונן דוד המלך, שהתמודד עם אויבים רבים,  על "אוהלי קדר" כשהכוונה מופנית אל "ערבאי" לפי תרגום אונקלוס. ואומר: "רבת שכנה-לה נפשי עם שונא שלום: אני-שלום וכי אדבר המה למלחמה". קדר אכן מזוהה עם ממלכת ישמעאל לדעת "מצודת ציון". רבינו אברהם אבן עזרא מאשר שדוד הוא אכן איש שלום אבל פני הערבים למלחמה. לפי רבי אליעזר  (בראשית רבה סימן מה) אמר דוד: "כנסת ישראל צווחת, אוי לי שנמשכה גירותי [שגרתי] ושכונתי עם אוהלי קדר...שאנו שומעין חרפתינו ושותקין, ונושאין עולם ודוממין..." מה שחווה דוד חוו לאחר מכן יהודים בארץ ובמרחב מידי צאצאי ישמעאל הערבים.

רמב"ם, שהכיר מקרוב בספרד ובמרוקו את המוסלמים הקנאים, תיאר באגרת תימן במילים כדורבנות במאה ה-12: "אומה זו שהיא אומת ישמעאל שרעתם חזקה עלינו והם מתחכמים להרע ולמאוס אותנו  ;ושלא עמדה על ישראל אומה יותר אויבת ממנה ולא אומה שהרעה בתכלית הרעה לדלדל אותנו ולהקטין אותנו ולמאוס אותנו כמוהם". סובלים היהודים משעבודם וכזביהם של הישמעאלים. ב-1775 התפשטה בעיר חברון עלילת-דם אנטי-יהודית שעוררה התקפות ההמון על יהודים; סוג של  קדימון לזוועות תרפ"ט בעיר האבות והאימהות.

הפרשן "אור החיים הקדוש", ממרוקו  וארץ-ישראל מן המאה ה-18, כתב ש"בני מערב" היהודים, במג'רב של צפון אפריקה, שתו "כוס מר" של ייסורים והשפלה מהמוסלמים (ספר ויקרא, פרשת "צו"). הוא ציין שבתקופתו זו של הגלות האחרונה, "כל איש ישראל מאנה הנחם נפשו בראות אורך הגלות". אור החיים  צפה ברמז שהפיק מפסוקי עולות וקרבנות על המזבח את  הלילה והאש עד אור הבוקר שיבוא. אך בינתיים  קיימת "גלות ישמעאלים,  אשרי מי שלא ראה משעבדים ומררים חיי ישראל" כשנגזלים היהודים עד מוות. בסוף יתנקמו היהודים מאויביהם המוסלמים כאשר ה' יעשה להם שפטים, ויתרחש גם קיבוץ גלויות בארץ ישראל הטהורה.    

מאורעות גדולים יהיו בזמן של גלות ישמעאל וסבל ישראל. מסופר בפסיקתא רבתי ש"מלך פרס מתגרה במלך ערביא"  - אירן נגד סעודיה! – ופרס מחריבה העולם. פירושים רבים על ספר דניאל, כמו של הרס"ג ומצודת דוד, מצביעים על כוחה של פרס ושל ישמעאל שכובשים ארצות רבות, בין אם ככוח אסלאמי אחיד או שתי מעצמות נפרדות. מפרקי דרבי אליעזר (ל) אנו למדים שישמעאל יעשה "מלחמות של מהומה" (טרור?) באחרית הימים במקביל לצמיחת בן דוד (מדינת ישראל המחודשת?). התוצאה יהיה אובדן של ישמעאל ואדום – מוסלמים ונוצרים – בעת גואלת הזו.

גאולת ישראל וקץ ישמעאל

כבר על סוגיית ברית בין הבתרים בספר בראשית  פענחו "דעת זקנים מבעל התוספות" את תסריט הגאולה העתידה להתרחש. חוט של חסד וסוד משוך על פני כמעט ארבעת אלפים שנה. בשינה שנפלה על אברם "הראה לו הקב"ה שעבוד מלכויות וממשלתם ואיבודם". תהיה מלחמה נגד המשיח (ייתכן כסמל של תקופת הגאולה) ובעֶרֶב (תקופה קשה לפני הגאולה) "יצמח אורן של ישראל". אחרי שמוזכרות מעצמות-מלכויות במהלך ההיסטוריה נאמר: "אלו בני ישמעאל שעליהם בן דוד יצמח".

אם-כן עתידים המוסלמים להצר את ישראל, וכך עשו נגד קהילות ישראל בכל הגלויות של ישמעאל. מספרד ומרוקו ועד תימן, עיראק ואירן. כיוון שאמונת ישמעאל קרובה לאמת, ועל כך העידו רבותינו, ההתמודדות אתו קשה מבין המאבקים של היהודים לדורותיהם. התלמוד במסכת סנהדרין (צז, א) מעידה  גם "שירבו המָסוֹרוֹת" – כלומר המלשינים מסביר רש"י - ככוח עזר לצד אויבנו. תופעה זו ניכרת בגישתם של ישראלים מאגף פוליטי מסוים עד ימינו.

המגמה ההיסטורית שנחזתה מימים ימימה רואה בקריסת הישמעאלים סיכום בלתי נמנע ומוחלט. בסוף פרשת "חי שרה" כתוב שישמעאל "על פני כל-אחיו נפל". פסוק די סתום זה  זוכה לפירוש סוחף מפי "בעל הטורים" אגב הסמיכות לפרשה הבאה "ואלה תולדֹת יצחק". במילותיו: "כשיפול ישמעאל באחרית הימים אזי יצמח בן דוד שהוא מתולדֹת יצחק".

ובכן, יצחק וצאצאיו הם אלה שזוכים לקבל את הבטחת ארץ ישראל המקופלת בבריתו של אברהם אבינו. על כך מספר ספר הזהר בפרשת "לך לך", שבתחילה בני ישמעאל קיבלו "חלק למטה בארץ הקדושה, בעבור [ברית] מילה [הריקנית] ההיא שבהם". בתמורה זכו לעתיד לשלוט בארץ כשהיא ריקה כפי  "שהמילה שלהם ריקנית בלי שלימות". הזהר מסביר שבני ישמעאל "יעכבו לבני ישראל מלשוב למקומם עד שתכלה זכות ההיא של בני ישמעאל", ואז כאמור ייצאו מהארץ. הנה-כי-כן תיאור קדום שעומד במדויק על סדרת האירועים ההיסטוריים בנוגע לישמעאלים/מוסלמים/ערבים מול עברים/יהודים/ישראלים, ועד הזמן הזה. כל מהות הסכסוך היהודי-ערבי או ישראלי-פלשתיני סובב על ציר של מסע אסלאמי עיקש נגד שיבת ציון בעת החדשה.

אסלאם והיהודים  

מן המקורות הספרותיים של אסלאם עולה תמונה שהג'יהאד יימשך עד ליום הדין, 'וחרב מוחמד' תכה עד הניצחון. סיפורי אגדות המקובצים בסחיח אל-בוכרי (כרך 4) מן המאה ה-9 מצטטים מסורת לפיה יילחמו המאמינים המוסלמים נגד היהודים עד שתגיד אבן  אחת:  הוי מוסלמים! יש יהודי מסתתר מאחורי, אז בוא ותהרוג אותו". סיפור כזה משתבץ בדברי השמצה שמטיח הקוראן למכביר כלפי היהודים, שהם: מפרי הברית, אויבי המאמינים, פחדנים, מכחישים אמת ההתגלות של מוחמד, מזייפים את התורה, רוצחי נביאים. ביום הדין שיבוא יסתיים המאבק עם ניצחון של האסלאם הלוחמני-חסלני. איש הדת מחמוד אל-מצרי קבע בשידור בטלוויזיה המצרית ב-16 לנובמבר 2012, שהמהדי (סוג של משיח מוסלמי) יבוא כאשר יושמדו היהודים כולם.

מנגד, התורה והיהדות מציגות מצג של ניצחון ישראל עם הרחקת המוסלמים מהארץ (אך לא השמדתם). מלבד פסוקים מפורשים בעניין הזה, וצו הלכתי-לוגי שדוחף לכך, ראוי לציין ממסכת גיטין (ח, ב) שמותר לערוך קניית קרקע בשבת על ידי אמירה לגוי "משום ישוב ארץ ישראל". התכלית היא "לגרש גויים וליישב ישראל בה", כדבר רש"י.   

אולם לצד תחזית של ניצחון אסלאמי,  הקוראן בעצמו אינו נמנע מללכת בעקבות התורה ומציין שהארץ המובטחת אכן מיועדת לעם ישראל: "אמר משה: היכנסו אל הארץ הקדושה אשר כתב לכם אלוהים" (סורה 5: 21). אף זו שבאחרית הימים יתקבצו פזורי ישראל שוב בארצם (סורה 17: 104). הקוראן מציג אם-כן נרטיב שעולה ממנו הכרעה לטובת ישראל נגד מאמיני אסלאם.

הסתירות וניגודי התייחסויות באסלאם כלפי יהודים אינם מעניינינו כאן.       

סיכום בטרם סוף

המלחמה המוסלמית/ערבית הבלתי פוסקת נגדנו משקפת נאמנה את התחזית שרווחה במסורת היהודית משך אלפי שנים. המצב של משחק אפס סכום לא פג. אף סוג של השלמה ברמה האישית בין האחים למחצה יצחק וישמעאל אגב קבורת אביהם אברהם איננה משפיעה על עומק הסכסוך ההיסטורי.

כל נוסחה של פשרה, כל טיוטת הסכם שלום, כל מפגש דיפלומטי, הוכחו כמעשה עקר מלא דרמה וריק מתוכן.  לא אוסלו, לא הסכם ג'נבה, לא שתי מדינות, ולא מתווה ברק  ואולמרט, הצליחו להבקיע את חומת האיבה והניגודים. היינו יכולים לחסוך ביזיונות וחרפות הרבה לו שמענו לחכמינו ורבותינו חוזי מרחקים. אבל אל דאגה, בסוף ינצח ישראל וידה של התורה תהיה בגאון על העליונה.