והנה היא לאה

הרב יאיר פרנק , ג' בכסלו תשע"ח

הרב יאיר פרנק
הרב יאיר פרנק
צילום: Noam Moskowitz/flash90

"וַיְהִי בָעֶרֶב וַיִּקַּח אֶת לֵאָה בִתּוֹ וַיָּבֵא אֹתָהּ אֵלָיו ... וַיְהִי בַבֹּקֶר וְהִנֵּה הִוא לֵאָה ...". על לבן – אין לנו שאלות, שהרי הוא ידוע כרמאי וחמדן. אולם – כיצד לאה אמנו שיתפה פעולה עם אביה? מדוע לא זעקה – אינני רחל![1].

ראשית, יש לשים לב שלאחר גילוי התרמית, יעקב לא טוען שקידושיו הינם מקח טעות ואינו מעוניין כלל בלאה (ומתעקש לדבוק ב'הסכם' הקודם). אלא, הוא מבקש להתחתן גם עם רחל, תמורת עוד שבע שנות עבודה. גם לאחר שנות העבודה הארוכות, בשעה שיעקב מזכיר את כל יחסו של לבן אליו, וכיצד החליף לבן משכורתו וכיוצ"ב (בסוף הפרשה), הוא אינו מזכיר במילה אחת את מעשה הרמייה של החלפת הכלות.

דומה אם כן שלאחר מעשה - יעקב מקבל את הנישואין עם לאה. ויש לבאר – מה התחולל בנפשו של יעקב, וביניהם, עת הגיע הבוקר. וממילא נבין גם מה הייתה מחשבתה של לאה בכל המעשה.

מצאנו במדרש (תנחומא ויצא יב): "כיון שילדה רבקה עשו ויעקב, נולדו ללבן שתי בנות לאה ורחל, שלחו אגרות אלו לאלו והתנו ביניהן, כדי שיטול עשו את לאה, ויעקב רחל, והיתה לאה שואלת במעשה עשו, והיתה שומעת שמעשיו רעים, והיתה בוכה בכל שעה לומר כך עלה גורלי לרשע הזה, ומתוך כך נעשו עיניה רכות, שנאמר ועיני לאה רכות. ורחל היתה יפת תואר ויפת מראה, למה שנאמר שמועה טובה תדשן עצם".

לאה, הבכורה בן הבנות, גדלה מקטנות עם הידיעה – היא מיועדת לעשיו. נוכח מעשיו הרעים – ליבה שבור, והיא 'בוכה בכל שעה'[2]. אלא, שכל 'השידוך' אכן משתבש ומתהפך כאשר לאה שומעת שיעקב גנב את בכורתו של עשיו. נראה שכבר מאז ואילך לאה רוקמת תוכניותיה, כיצד גם היא תהיה לרעיית יעקב, שנהיה לבכור הבנים.

וזה לשון המדרש (שם יא; וכן בבראשית רבה ע,יט) המשחזר את הדו-שיח המצמרר שהיה בין לאה ויעקב באותו הבוקר:

כל הלילה היתה עשה עצמה כרחל, כיון שעמד בבקר והנה היא לאה, אמר לה בת הרמאי למה רמית אותי, אמרה לו ואתה למה רמית אביך, כשאמר לך האתה זה בני עשו, ואמרת לו אנכי עשו בכורך, ואתה אומר למה רימיתני, ואביך לא אמר בא אחיך במרמה.

יעקב אכן פונה אליה בתחילה במילים קשות – למה רימית אותי, עשית כמעשה אביך הרמאי. אך היא מחזירה כנגדו – ואתה למה רמית אביך. אתה הוא שאמרת ליצחק - אנוכי עשיו בכורך. לאור דברינו לעיל נראה שאין באמירתה זאת רק בחינה של 'קשוט עצמך ואחר כך קשוט אחרים'. אלא, דבריה עמוקים הרבה יותר – כשם שאתה הבנת שהבכורה וברכתו של יצחק שייכת באמת לך, כך גם אני הבנתי שאני צריכה להיות רעייתך. השידוך לעשיו היה מפני שהיה בכור הבנים, אולם משעה שקיבלת את הבכורה – שבתי גם אני אליך. יודע אתה שפעמים האמת הנסתרת מתגלה בעקלקלות, ולפיכך היית צריך להתאמץ ולהשיג את הבכורה בתחבולה. כך נהגתי גם אני.

וכן ביאר המגיד מקוזניץ (עבודת ישראל שם):

... ונראה לבאר תשובתה על פי שכל, דהנה יעקב אמר לאביו אנכי עשו בכורך ופירש רש"י אנכי הוא אנכי אבל עשו בכורך עי"ש, ואפשר כפשוטו כיון שקנה הבכורה נכלל חלק עשו בקרבו ואמר האמת כאשר הוא אנכי עשו בכורך ממש. והנה ידוע כי כל יראתה של לאה היתה כיון דאמרו אינשי הגדולה לגדול והקטנה לקטן. אבל מכיון שאמר יעקב אנכי עשו בכורך באמת כי נכלל עשו עם הבכורה בקרבו אם כן לאה חלקו מן השמים. וזה שהיתה תשובתה נצחת לא כן צוח לך אביך עשו ואת ענית, על כן אני חלקך וראויה לך להיות אשתך.

וכאמור, יעקב אבינו מקבל את דבריה, ומקבל אותה להיות לרעיתו. יעקב מבין שזיווג מפתיע זה – נכון וראוי הוא, מעבר למה שחשב בתחילה. כאביו שאמר לאחר מעשה – 'גַּם בָּרוּךְ יִהְיֶה'. ואמנם, זכתה לאה להיות עיקר ביתו של יעקב – "זְבָדַנִי אֱלֹהִים אֹתִי זֵבֶד טוֹב הַפַּעַם יִזְבְּלֵנִי אִישִׁי כִּי יָלַדְתִּי לוֹ שִׁשָּׁה בָנִים וַתִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ זְבֻלוּן".

ולדורות עולם: בפנימיות ובחסידות מבואר שלאה אמנו היא בבחינת 'עלמא דאתכסיא'. הרובד הנסתר והפנימי של המציאות. הרובד הנעלם שאינו מתיישב תמיד עם המציאות הפשוטה והנגלית, ואשר על כן – נסתר הוא.

בהנהגת העולם הרגילה - הנסתר נשאר נסתר, ומשפיע על העולם דרך דרכי הטבע הנגלות מאחורי הפרגוד. אולם לעיתים - הוא לפתע מאיר ומציץ מבין החרכים, והופך סדרי עולם. "וְהִנֵּה הִוא לֵאָה". ללמדנו, שאף אם לעיתים לא כל התוכניות שלנו מתגשמות, ודברים אחרים מופיעים לפתע בעולמנו, יש זמנים שטוב וראוי שכך יהיה, ויש לקבל אותם באהבה. לתת למלכו של עולם, שהוא א-ל מסתתר, לנהל את עולמו.

אָכֵן אַתָּה אֵ-ל מִסְתַּתֵּר, אֱ-לֹהֵי יִשְׂרָאֵל מוֹשִׁיעַ (ישעיהו מה,טו).

[1] יתירא על זאת, על פי המדרש אף רחל עצמה שיתפה פעולה: "שמסר יעקב לרחל סימנים, וכשראתה רחל שמכניסין לו לאה אמרה עכשיו תכלם אחותי, עמדה ומסרה לה אותן סימנים" (רש"י שם). אמנם, רצתה רחל שלאה אחותה לא תתבייש, אך כיצד נטשה את האמת ומחויבתה ליעקב? לאור דברינו לקמן, אף רחל הייתה בסוד העניינים של מהלכיה של לאה אחותה.

[2] יתירא מזאת, המדרש (שם) מבאר שמתוך השידוך הנ"ל יעקב עצמו נרתע מלבקש את לאה: "אמר יעקב בשביל הברכות היה מבקש להרגני, וכשאטול את לאה אשתו, מי יודע אם יניח למחלת בת ישמעאל, ויבא עלי ויאמר לי, לא דייך שלקחת בכורתי וברכתי, אלא עוד נטלת ארוסתי, לפיכך אמר ללבן אעבדך שבע שנים ברחל וגו', אילולי כן יש אדם שנוטל אשה ומניח את הגדולה ונוטל את הקטנה, אלא ללמדך שהיתה לאה יושבת לשמו של עשו".