על המצוקה

"יְבַעֲתֻהוּ צַר וּמְצוּקָה" - בין איוב טו לפרשנות דיני החוזים בישראל

השופט משה דרורי , ג' בכסלו תשע"ח

השופט משה דרורי
השופט משה דרורי
פלאש 90

בפרק השני של חוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973, שכותרתו "ביטול חוזה בשל פגם בכריתתו", מצוי סעיף 18, שעניינו "עושק", ואשר זה לשונו: "מי שהתקשר בחוזה עקב ניצול שניצל הצד השני או אחר מטעמו את מצוקת המתקשר, חולשתו השכלית או הגופנית או חוסר ניסיונו, ותנאי החוזה גרועים במידה בלתי סבירה מן המקובל, רשאי לבטל את החוזה".

בית המשפט העליון, כאשר ניסה לנתח את היסוד הראשון בסעיף, "מצוקת המתקשר", ציין כי "כובד משקלו של כל אחד מן הרכיבים הנזכרים אין לו שיעור, ועל בית המשפט לקבוע אותו בכל מקרה ומקרה לגופו לפי נסיבותיו השונות. אין מקישין ממצוקתו של פלוני על מצוקתו של אלמוני, כשם שאינה דומה מצוקה, הפוגמת בעיסקה פלונית" (השופט יעקב טירקל, בע"א 403/80 סאסי נ' קיקאון,  פ"ד לו(1) 762, 767).

לאחר אימוץ עיקרי פסיקה קודמת של השופט מנחם אלון, מוסיף השופט טירקל, כביסוס לפרשנותו, את הפסוק בפרקנו, וקובע כי "מדובר במצב חמור ומתמשך ולא בקושי ארעי או חולף. כך נובע גם מהעובדה, שבביטוי 'יְבַעֲתֻהוּ צַר וּמְצוּקָה' (איוב טו, כד) נתפרשה המלה כ'"לשון לחץ ודוחק, ובא לרוב צמוד ומקביל אל לשון 'צר'" (פירוש "דעת מקרא", עמוס חכם (מוסד הרב קוק, תש"ל), איוב, שם).

אולם עד כאן לעניין הפירוש המילולי. לעומת זאת, אין לגרוס שהמשמעות של המושג בו עסקינן חופפת אף היא את הפרשנות המילולית. מבחינה זו הצעתי היא, שננהג גמישות ולא נקבע מסמרות מעבר לנושא המסוים העומד לדיון.

מתוך הפרק היומי בתנ"ך