הנהגת ארץ ישראל במפגש עם העמים

הרב שלמה רוזנפלד , י' בכסלו תשע"ח

הרב שלמה רוזנפלד
הרב שלמה רוזנפלד
צילום: עצמי

המפגש של יעקב עם עשיו על פתחה של ארץ ישראל, מלמד אותנו את דרכי המפגש שבין ישראל לאומות, בארץ.

כך כותב הרמב"ן (לב, ד): "נכתבה הפרשה הזאת להודיע כי הציל הקב"ה את עבדו וגאלו מיד חזק ממנו, וישלח מלאך ויצילהו. וללמדנו עוד שהוא לא בטח בצדקתו והשתדל בהצלה בכל יכלתו. ויש בה עוד רמז לדורות כי כל אשר אירע לאבינו עם עשו אחיו יארע לנו תמיד עם בני עשו, וראוי לנו לאחז בדרכו של צדיק שנזמין עצמנו לשלשת הדברים שהזמין הוא את עצמו, לתפלה ולדורון ולהצלה בדרך מלחמה".

אך הרמב''ן- שמנסה להבין את יעקב כי יזם את המפגש עם עשיו, כי חשש שיעבור לידו בדרכו לאביו,- מעיר בשם המדרש רבה (עה, ב) כי הוא לא היה צריך ליזום זאת:

"וכבר תפסוהו החכמים על זה. אמרו בבראשית רבה (עה ג) מחזיק באזני כלב וגו' (משלי כו יז). אמר לו הקב"ה, לדרכו היה מהלך והיית משלח אצלו ואומר לו כה אמר עבדך יעקב".ועל דעתי גם זה ירמוז כי אנחנו התחלנו נפילתנו ביד אדום, כי מלכי בית שני באו בברית עם הרומיים (ספר החשמונאים א ח) ומהם שבאו ברומה (כך כותב רבינו בויקרא כו טז), והיא היתה סבת נפילתם בידם, וזה מוזכר בדברי רבותינו ומפורסם בספרים (יוסיפון פרק סה)":

נראה, כי יעקב עוד לא העביר בתוכו את שינוי ההנהגה,  לכן הקב''ה שלח לו את מלאכי ארץ ישראל שיחליפו את מלאכי חוץ לארץ ללמדו את הצורך בשינוי החדש.

אפילו המלאך של עשיו רמז זאת ליעקב בסוף המפגש – מאבק - שלהם. לכן אומר לו כי לא יקרא עוד שמו יעקב כי אם ישראל: "כי שרית עם אלוקים ועם אנשים ותוכל", כלומר, מעתה אינך צריך ללכת עוד בדרך העוקבת והמאולצת של הגלות הדורשת תחכום ועורמה כנגד לבן או עשיו, כי שם זה חיים של הישרדות. אך בארץ ישראל יש השגחה יותר גדולה וכאן צריך לפעול ישר, בשררה והנהגה של בעלי הארץ.

גם בימינו, בעת של גאולה, ככל שננהג בהנהגה של ארץ ישראל, מתוך הכרה בד'  שנתן לנו את הבעלות על הארץ, כך  גם העמים יכירו בכך. כשם שעשיו הבין זאת, עזב את הארץ והלך לדרכו, כך גם העמים בימינו, ירדו מתביעתם ויכירו כי "ברצונו נטלה מהם ונתנה לנו".

"חזק ונתחזק בעד עמנו וערי אלוקינו".