אנשים מוארים באמצע הדרך

הרבנית יהודית אפרתי , י"ג בכסלו תשע"ח

יהודית אפרתי
יהודית אפרתי
צילום: עצמי

השבוע קרו שני דברים שנסכו בי כוחות חדשים.

ביומיום אנו חיים את חיינו, מתנהלים בשגרה הברוכה, מנווטים על ידי התורה הקדושה את ההווה, ונעים בין חובות לתחביבים.

על השגרה אנו מקפידים להודות לקדוש ברוך הוא בכל פה, שהרי אין כמו יציבות וסיפוק מעמל קבוע ועקבי. 

ביום רביעי נעשה עוול משפטי חמור בשכונת נתיב האבות ביישוב אלעזר הנשקף מחלון ביתי.

בסערת האירועים הקשים המתרחשים ביהודה ושומרון, מתגלים אנשים מיוחדים, אנשים שלוקחים את היומיום שלהם ומותחים אותו. אנשים שכאשר הם שומעים על עוול שנעשה לשכניהם הם יוצאים משגרת יומם הברוכה ומגיעים לתמוך, להפגין ולהביע הזדהות עם אחיהם ועם כלל ישראל.

כל כך קל להישאב ולהישאר בשגרה שמצמצמת אותנו ומשאירה אותנו ביומיום, ב'כאן ועכשיו' שלי הפרטי.

ההשראה שהנוכחים בנתיב האבות נותנים לי היא עצומה. אני נזכרת שחיי אינם רק בשביל השגרה והיציבות ברוכים ככל שיהיו. ההשראה שמהם גורמת לי לחשוב לאילו כיוונים אוכל גם אני למתוח את היומיום שלי ואילו תכנים וערכים חשובים עוד אוכל לשבץ בשגרה כאדם פרטי, כרעיה וכאמא. נראה שמדובר בחוויה קטנה ולא משמעותית כל כך, אך חוויות אלה מעצבות את היחס לשגרה ומחדדים את הייעוד שעבורו אנו חיים כאן - ביסוס יהודים ויהדות באדמת א"י.

באותו היום גם נלקחה מאיתנו חני וינרוט. אישה מקסימה שחלתה לפני שמונה שנים במחלת הסרטן. חני הצליחה למתוח את חצי השנה שהרופאים נתנו לה. פגשתי את חני זכרונה לברכה פעמיים, פעם אחת בהרצאה כובשת לקראת ראש השנה בשנה שעברה, משולבת בהומור ובאמונה יצוקה. ההשראה שהיא השרתה עליי ועל בנותיי שהיו עימי עזרו גם לנו לצאת מעצמנו ולהרחיב את הפריזמה היומיומית שדרכה אנו מתבוננות בשגרה.

בפעם השניה ראיתי אותה מוכרת את הספרים המרוממים שלה בכנס. אותות המאבק כבר ניכרו על פניה אבל היא עדיין היתה באמצע לפזר את הבשורה המיוחדת שלה.

מדמויות יומיומיות אך גדולות אלו אני שבה לשגרה מוארת יותר באור אמונת ה' ונדחפת לעשייה רבה יותר.

שמעתי מבעלי, שרבותינו מבארים שהסיבוכים בחיי יעקב אבינו היו חלק מהשגחת השם עליו, להוליכו ממדרגת יעקב למדרגת ישראל, בבחינת "ואנכי אעלך גם עלה".

אבל כיצד הסיבוכים מקדמים אותנו? זוהי שאלה עמוקה שיש לה תשובות גדולות בחז"ל.

מסתבר שאחת הדרכים להתקדמות היא על ידי מבט שובר שגרה בבחינת "ביקש יעקב לישב בשלווה קפץ עליו רוגזו של יוסף".

הצורך והיכולת שלנו לעצור מדי פעם ולבחון מחדש את היומיום, להתעלות שוב ושוב על ידי מבט בסיבוך עצמו ובאנשים הגדולים שעוברים אותו. זוהי השגחה אלוקית המגיעה דוקא בסיבוכי החיים לאנשים גדולים.

אין ספק שהייסורים הפרטיים והציבוריים שאנו עוברים משמשים לנו כמאורות ברקיע השמים, כדי לקדמנו לשמיא כאן בארץ ישראל.

יהי רצון שנזכה ככלל וכפרטים להתעצם מאירועים מעין אלו המופיעים בחיינו בלי להשבר.