ציפי ניצחה, בלי קרב

הרב פרופ' דב פישר , ט"ז בכסלו תשע"ח

הרב דב פישר
הרב דב פישר
צילום: עצמי

יש רגעים בחיים שבהם אדם "מתגלה" פתאום. בדרנים יכולים להופיע עשרות שנים לפני שהם "מתגלים".

זה קורה גם עם סופרים שכתבו ספרים גדולים, הוגים של דעות חשובות ומנהיגים של תנועות פוליטיות. כשסוף סוף מגיעה הפריצה הגדולה שלהם, לעתים קרובות נשמעת השאלה המתבקשת "איפה היית כל הזמן הזה? למה חיכית?"

נובמבר 2017 היה החודש של ציפי חוטובלי. היא סוף סוף  - סוף סוף! – התגלתה.

עקבתי אחרי סגנית שר החוץ מההופעות הראשונות שלה, עוד כשהיא רק התחילה את דרכה כחברת חדשה בליכוד. אישה אורתודוכסית, בוגרת משפטים, פוטוגנית ועוברת מסך יפה, רהוטה, עם שליטה נהדרת בשפה האנגלית ותמיכה בלתי מתפשרת בזכות היהודים על יהודה ושומרון. סוג של "כל כך טוב שזה לא אמיתי".

אנשים אחרים התמקדו באנשים הקולניים ובעלי ההשפעה בפוליטיקה הישראלית. האנשים שמושכים את כל תשומת הלב וזוכים בסיקור תקשורתי, אלה שבאים והולכים. אבל בינתיים ציפי חוטובלי התקדמה כל הזמן במעלה הסולם בשקט ותוך הישמעות הכללים. היא מצאה דרך לחיות לצדו של מנהיג מפלגתה, ביבי נתניהו, בלי לוותר על האידיאולוגיה האמיתית.

כל הקולגות שלי עקבו אחריה, וכבר הרבה זמן היא החביבה עלינו, או בין האנשים החביבים עלינו ביותר, מקרב המנהיגים הפוליטיים בישראל. בתחילת החודש הזה היא סוף-סוף זכתה לפרסום כש"רבאי" קונסרבטיבי שמאלני קיצוני, איזה שוטה שמשמש כ"רבאי" ארגון הלל בפרינסטון יותר מדי זמן, מנע מסגנית שר בישראל לדבר בפני סטודנטים בפרינסטון. תודה לאל שסניף חב"ד בקמפוס ניצל את ההזדמנות המדהימה שקיבל  למשוך הרבה סטודנטים יהודים מפרינסטון לשמוע את הנציגה הנפלאה הזאת של ישראל.

"אנחנו מקבלים הרבה צעירים יהודים שאינם שומרי מצוות מסניפים כושלים של ארגון הלל , צעירים שנדחפים לעברנו על ידי 'רבני' הלל השמאלנים שמאכזבים את ישראל ואת הקהילה היהודית לעתים קרובות מדי."

ארגון הלל שוב נכשל ואכזב אותנו, את האנשים שפועלים בקמפוסים בארה"ב למען ישראל — ותודה לאל שגם הפעם, בכך שלא עמד איתן ולא תמך מספיק במדינת ישראל, הוא בעט סטודנטים יהודים לכיוון הקהילה היהודית האורתודוכסית. מגיעים אלינו הרבה צעירים יהודים שאינם שומרי מצוות מסניפים כושלים של הלל, צעירים שנדחפים אלינו על ידי "רבאיים" רפורמים וקונסרבטיבים שמאלנים שמאכזבים את מדינת ישראל ואת הקהילה היהודית לעתים קרובות מדי.

כשפשטה השמועה שה"רבאי" הקונסרבטיבי השמאלני של ארגון הלל מנע מסגנית השר חוטובלי  לדבר שם, קמה באמריקה סערה כל כך מוחשית שאפילו ארגון הלל נאלץ להתנצל. וציפי חוטובלי הפכה בפעם הראשונה לאישיות ישראלית מפורסמת באמריקה, ואנשים החילו לשאול "איפה היית כל הזמן הזה? למה חיכית?"

הפרסום הזה בא עם מחיר — התמודדות עם אנשי ה"תפסנו אותך" שמנופפים בגרזנים. רוב היהודים הרפורמים והקונסרבטיבים באמריקה לא סולדים מציפי חוטובלי ואפילו לא מגלים בה עניין, מפני שרוב היהודים הרפורמים והקונסרבטיבים באמריקה אינם מעורים בשום אופן בסוגיות הגדולות שמטרידות את מדינת ישראל.

חוסר ההתמצאות שלהם מוחלט. לרובם אין טיפת ידע על מה שמתרחש בישראל.  שאלת הנגישות לכותל לא מעניינת אותם. הם לא מסוגלים לנקוב בשמות של שתי מפלגות בישראל. הם שמעו על ביבי נתניהו, אבל חוץ מזה, אין להם שמץ של מושג מי הם מנהיגי המפלגות האחרות כרגע. שאלתי אחד מהם לפני כמה ימים, והוא נאלם דום, ואז ניחש "בן גוריון?"

חייכתי והסברתי: "לא, זה נמל תעופה". הוא הסכים: "אופס."

אך מנהיגי היהדות הרפורמית באמריקה — אותה תיבת תהודה קטנה ומנותקת של תומכי אובמה שהיהדות שלהם קשורה קשר בל ינתק לידיעון האחרון של ה"מפלגה הדמוקרטית" —  פתאום מתעוררים עכשיו עם שנאה קיצונית לסגנית השר חוטובלי. הם שונאים אותה מפני שהיא פוטוגנית ועוברת מסך, ואילו הם רוצים שהמנהיגים האורתודוכסיים של ישראל יהיו בדיוק ההיפך מזה.

היא מחייכת, והם רוצים שתזעיף פנים. הם שונאים אותה מפני שהיא אישה אורתודוכסית נשואה שמכסה את הראש. הם שונאים אותה מפני שכאשר היא תומכת ביהודה ושומרון, היא משמיעה טיעונים הגיוניים עם חיוך, מדברת בחום, ובשום שכל. הם שונאים אותה מפני שהיא מוכיחה שאישה אורתודוכסית יכולה להתקדם במפלגה גדולה בישראל ולהגיע לתפקיד סגנית שר. הם שונאים אותה מפני שבלי אפילו לפתוח בקרב היא ניצחה את ה"רבאיים" השמאלניים הקיצוניים של ארגון הלל.

אז בואו נדבר רגע על דברי ההבל האחרונים שנשמעו מאמריקה, ממנהיגי תנועות דתיות —  ה"יהדות" הרפורמית וה"יהדות" הקונסרבטיבית - שרואים את שורותיהם הולכות ומתרוקנות מיהודים, כאשר למעלה מ-60 אחוז מילדיהם נשואים כיום ללא-יהודים — ברוב המקרים, גברים יהודים רפורמים שנושאים נשים לא-יהודיות, ובכך מבטיחים את ההיעלמות המוחלטת של "היהודי הרפורמי" באמריקה בתוך דור או שניים, ואת החלפתו ל"לא-יהודי רפורמי שנולד לאבא יהודי ואמא לא יהודייה, אבל בכל זאת עשה "בר מצווה" או "בת מצווה" בהדרכת רבאי רפורמי, כי "בית הכנסת" הרפורמי צריך את דמי חברות ואת כספי שכר הלימוד".

לסכום הנה כמה מחשבות על כל המהומה שקמה:

1. הקשבתי באמת לראיון שלה. היא הייתה מצוינת. הריאיון נמשך 15 דקות, וכל המחלוקת שהתעוררה בעקבות דבריה נבעה רק מדברים שהיא אמרה ב-40-45 השניות האחרונות שלו. לאיש אין זכות למתוח ביקורת על דבריה בראיון ההוא בלי להאזין לראיון בשלמותו.

2. הסגנון שלה היה מושלם. היא דיברה בצורה נעימה, נבונה, שקולה. האנגלית שלה הייתה נהדרת וההופעה שלה חמה.

3. זאת הסיבה שהם שונאים אותה. הם רוצים ימנים אורתודוכסים שיביכו אותנו. הם רוצים אנשים עם חזות זועמת, שיניים עקומות, שיער מוזנח, פנים מכוערות, קול צורם או כל דבר חיצוני אחר שהם אוהבים להתמקד בו. היא כוכבת. היא עונה על כל הדרישות: דתייה, שומרת מצוות, מקפידה לכסות את שערה, מבריקה, בעלת תואר במשפטים. הם כל כך רוצים להפיל אותה — במיוחד אחרי המפלה שהם ספגו מידיה אחרי פרשת הלל בפרינסטון!

4. היא לא אמרה שום דבר שלא היה נכון! היא לא אמרה שיהודי ארה"ב מתנערים מחובתם הפטריוטית, רק שרוב יהודי ארה"ב לא שולחים את ילדיהם לצבא. זה נכון בעשרת אלפים אחוז! כולנו יודעים את האמת. ידוע לכולנו שאין כמעט צעירים מבתי כנסת אורתודוכסיים, קונסרבטיביים או רפורמיים שמתגייסים לצבא ארה"ב ונלחמים באפגניסטן או בעירק.

בבית כנסת שלי היו בשלוש השנים האחרונות שישה נערים שעזבו את הבית כדי להתגייס לצבא. כולם התגייסו..לצה"ל. עלייה וצבא. (הצטרף אלינו גם בחור חמד ששירת בחיל הנחתים האמריקני ונלחם בעירק ואחר-כך חזר בתשובה. מאז הוא כבר עלה לישראל כדי לחיות בה וללמוד תורה במשרה מלאה.)

כן, בבית הכנסת שלנו היו בעשור האחרון גם שני נערים שלמדו בבית ספר ציבורי והשתעשעו קצת ברעיון להתגייס לצבא ארה"ב. בשני המקרים, האימהות צעקו ובכו והאבות איימו להרוג אותם. עכשיו אחד מהם עושה תואר שני בהנדסה, והשני עושה תואר שני במנהל עסקים. איש מהם לא התגייס לשירות צבאי.

מנהיגי היהדות הרפורמית יודעים את האמת. וכך גם ריק ג'ייקובס וחבריו השמאלנים הפציפיסטים. כיום, רוב האמריקנים, יהודים ולא-יהודים, לא שולחים את ילדיהם למלחמה כי אין בארצות הברית גיוס חובה, ואנשים, חוץ מקבוצת דמוגרפיות מסוימות, לא בוחרים מרצונם החופשי לשרת את ארצות הברית בדרך הזאת.

אי אפשר לערער על אמיתות האמירה הזאת. כולנו יודעים שהיא נכונה. ואם לומר את האמת, זאת הסיבה שאנחנו מודים באהבה רבה לאותם אמריקנים שכן מתנדבים לשרת בכוחות המזוינים. אנחנו אסירי תודה להם על השירות הזה. ואנחנו בזים לאותם מיליונרים בדלנים בליגת הפוטבול האמריקנית שמזלזלים בדגל האמריקני ובהמנון הלאומי.

5. שוב, זה נכון גם לגבי אמריקנים לא-יהודים שלא חיים בדרום העמוק של ארה"ב, במיוחד לבנים מהמעמד הבינוני והעליון. כולם יודעים את זה. אם תלכו לקמפוס של קולג' אמריקני ממוצע שבו לומדים סטודנטים בגיל צבא, תגלו שאיש מהם לא שירת בצבא ארה"ב, איש מהם לא מתכוון לשרת, ולא תמצאו שם אפילו סטודנט אחד שמכיר מישהו מהדור שלו שהתגייס. ברבים מהקמפוסים האלה אפילו לא מרשים לצבא ארה"ב לשלוח לקמפוס נציגים כדי לגייס שם אנשים. זאת המציאות היום באמריקה.

ההורים והסבים שלנו שירתו במלחמות העולם הראשונה והשנייה ובמלחמת קוריאה. במלחמות האלה, מספר היהודים ששירתו בצבא היה מעל ומעבר לחלקם באוכלוסייה של ארה"ב.  אבל מאז אמריקה השתנתה. זאת אחת הסיבות המרכזיות שבני הדור הנוכחי של הסטודנטים בגיל צבא באמריקה היום מכונים לא פעם בלעג "פתיתי שלג".

קשה להם להתמודד אפילו עם הדרישה לקרוא משהו שכתבו אפלטון או אריסטו, כי הם נפגעים מה"מיקרו-אגרסיה", או עם המטלה לקרוא כתבים של "גבר לבן מת". הם דורשים שיודיעו להם מראש, שייתנו להם "אזהרת טריגר" , לפני שמיקרו-אגרסיה כזאת תגיע אליהם, והם גם דורשים "מרחבים בטוחים" בקמפוס כדי להתמודד עם הרגשות שלהם. אתם חושבים ש"פתיתי השלג" כאלה היו בפלוג'ה? בקאבול? אפילו בטירונות?

6. המטרה של סגנית השר חוטובלי לא הייתה למתוח ביקורת על חוסר הפטריוטיות של היהודים אלא רק לציין שעשירים רכי לב שחיים חיי נוחות באמריקה —שמעולם לא חוו קליע או טיל חולפים לידם, או פצצות ורקטות שנחתו בחצר ביתם, או "בני דודים" ממעבר לגבול שכל שאיפתם בחיים היא להרוג אותם יהודים ומיד— פשוט נמצאים בעמדת נחיתות, שלא לומר במצב שלא מאפשר להם אפילו לתפוס עם מה מדינת ישראל והאזרחים בישראל מתמודדים עם שכניהם מצפון, ממזרח, מצפון-מערב ומדרום-מערב. הם פשוט לא קולטים ואין להם מושג עד כמה אין להם מושג.

לרוב רובם של היהודים הרפורמים באמריקה, אלה שמסוגלים למצוא את ישראל על המפה או הגלובוס, יש אפס ידע והבנה בעניינים האלה. "רבאיים" רפורמים שמאלנים מתרוצצים באמריקה וקוראים לאמריקה להטיל חרם על ישראל, להפסיק את ההשקעות שלה במניות של חברות שעושות עסקים עם ישראל, להטיל סנקציות על ישראל — וכל הזמן הזה אין להם שמץ של מושג מה מתרחש בחיים האמיתיים בישראל. והם מדברים איתנו על "אחדות יהודית"?

7. ראש הממשלה נתניהו יודע במאה אחוזים שסגנית השר חוטובלי לא אמרה שום דבר שאיננו נכון, ושכל מה שהיא אמרה היו דברי אמת שנאמרו ברכות, בעדינות, ועם חיוך מתוק. מהטעם הזה, על אף שהפן התיאורטי של הפוליטיקה (והסוציולוגיה) מרתק אותי ואני מרבה לכתוב עליו, אני עצמי סולד מפעילות פוליטית ישירה. יש הרבה מאוד חוסר יושר בפוליטיקה — שקרים.

ביבי יודע במאה אחוזים שהיא לא אמרה שום דבר שלא היה ראוי לומר, שהיא דיברה בנימה אלגנטית וידידותית, שלא האשימה, רק הסבירה. ובכל זאת, ביבי מסובך עם ההנהגה של ה"רפורמים" וה"קונסרבטיבים" באמריקה כל השנה בגלל השטות של הכותל, סערה שבמיוחד הרפורמים חוללו, ובגלל סוגיית הגיור והרבנות הראשית לישראל שמסרבת, בצדק, לקבל "גיורים" מגוחכים שאינם גיורים כהלכתם —  "גיורים", לעתים קרובות, שלא מקיימים אפילו את הסממנים החיצוניים של הגיור, המילה והטבילה במקווה, ובוודאי שאין בהם לימודי יהדות או מחויבות כלפי התורה והמצוות.

פתאום המחלוקת הזעירה הזאת נתנה לראש הממשלה דרך קלה ונוחה, זולה ופשוטה, להרוויח נקודות אצל יהודים רפורמים בכיינים כמו ריק ג'ייקובס. "אתם רואים? אני לא כל כך האויב. גם אני בצד שלכם. אני מעריך אתכם מאוד ואני אפילו משתף אתכם בסלידה העזה שלי מדבריה החריפים והאיומים של הגברת הזאת." אבל ביבי יודע היטב שציפי חוטובלי לא אמרה שום דבר בלתי ראוי. 

הוא פשוט מצא לו דרך זולה להרגיע את מנהיגי היהודים הרפורמים והקונסרבטיבים באמריקה: לזרוק אותה לכלבים, להקריב אותה. אם תראו הסרט "נורמן", שיצא לא מזמן, פנינה קטנה שלא זכתה להערכה הראויה, ותיזכרו בדמות שריצ'רד גיר מגלם ובעלילה, זה בדיוק מה שביבי עשה בביקורת שמתח עליה.

8. אבל את השד הזה כבר אי אפשר להחזיר לבקבוק. את הנעשה אין להשיב. ציפי חוטובלי התגלתה סוף סוף, וזה נהדר. איפה היא הייתה כל הזמן הזה? למה היא חיכתה?