היכן שהכל התחיל ולעולם לא ייגמר

ישנם חלקים בעם שיצאו מן הגלות, אך הגלות עדיין לא יצאה מהם. החיבור שלהם לארצנו אינו טבעי להם.

ישראל גנץ , כ"ד בכסלו תשע"ח

סגן ראש מועצת בנימין, ישראל גנץ
סגן ראש מועצת בנימין, ישראל גנץ
צילום: עצמי

לפני 3,289 שנה נכנס לראשונה עם ישראל כעם לארצו מתוך מטרה לכובשה ולהתיישב בה.

אנו יכולים רק לדמיין כיצד על פי הצו של ריבונו של עולם, עולים מליוני אנשים יחד מבקעת הירדן כובשים את אזור ההר, ומקימים את עיר הבירה בשילה אשר בנחלת בנימין.

משם ישלחו זרועות לכיבוש ארץ ישראל כולה, עד לביסוס עיר הבירה בירושלים לאחר כ400 שנה.

היום, בבואנו לחגוג ולציין חמישים שנים לשחרור ירושלים וחמישים שנים לשיבתנו אל נחלת אבותינו ביהודה ובשומרון, תחושה זהה של קדושה, נס גלוי, פעמי הדורות והכרת הטוב מפעמים בנו ביחס לשני התהליכים הללו הקשורים זה בזה, שכאמור הם ניסיים בעיני. "מאת ה' הייתה זאת, היא נפלאת בעינינו".

בנימין. היכן שהכל התחיל. המקום בו הפך עם ישראל הטרי למאוחד תחת בירתו שילה שבבנימין, המקום בו זבח והתפלל לאלוהיו במשכן ובו קבע את מקומו לאחר שנות נדודים ארוכות. המקום בו ניטעו כרמים, נחרשה האדמה וחיים חדשים החלו לצמוח ממנה.

ומאוחר יותר, ירושלים. המעבר משילה בירתו של העם, אל בירת הנצח של העם היהודי, המקום בו בית האלוקים הפך לבית קבע של ממש, אליו עלה לרגל עם ישראל כולו והתפלל בקדושה לאלוהיו.

ואז גלות ארוכה ומכאיבה, שניתקה אותנו מאדמתנו לאלפיים שנים. ובתום אותה הגלות, כהבטחת הקב"ה ובאותה דרך ניסית הנפלאה ממנו – שיבה אליה, אל ארצנו האהובה שרק היא לנו בית. אל מישור החוף ואל הגליל, אל השפלה ואל הגולן, אל עזה, בנימין ויהודה. אל ירושלים. שבנו עם הקמת מדינת ישראל אל חלקי ארצנו, ושבנו ביתר שאת אל ארצנו הקטנה-גדולה בתום מלחמת ששת הימים. משק כנפי ההיסטוריה ואתחלתא דגאולה.

לניתוק הארוך מאדמתנו היו ועדיין ישנם מחירים כבדים, בחומר וברוח. ישנם חלקים לא מבוטלים בעם שיצאו מן הגלות, אך הגלות עדיין לא יצאה מהם. החיבור שלהם לארצנו אינו טבעי להם, ההרגשה כי אנחנו צריכים להתנצל על עצם קיומנו וישיבתנו כאן, עדיין חיה בקרבם.

הדבר נכון במיוחד, משום מה, כשמדובר בשטחי יו"ש, כאילו מעמדם בעינינו צריך להיות שונה באיזשהו אופן משאר חלקי ארץ ישראל. אותה גישה נפסדת היא גם זו שגרמה לנו גם לצאת מגוש קטיף ולוותר בכאב גדול כל כך על אדמתנו, הזרועה יישובים פורחים ומשגשגים.

ועדיין, אנו מלאים אופטימיות גדולה. בתפקיד בו זכיתי לשמש כסגן ראש המועצה בבנימין המעורב ברמה היומיומית בכל אשר מתרחש ברחבי המועצה וביישובים השונים, פעמים רבות אני עומד נפעם. היישובים פורחים ועולים, הכבישים נסללים, האדמה ניטעת, בתים נבנים, גנים ובתי ספר מתמלאים בתלמידים צעירים. החיים בבנימין, ברוך השם, נפלאים. כמה משמח ומרגש לראות אותנו חיים בטבעיות כזו מעל אדמתנו לאחר שנים ארוכות כל כך של ניתוק.

חמישים שנים לשחרור ירושלים ויש"ע, אין לנו אלא לברך על הנס הגדול שעשה לנו הקב"ה בחסדו. נכון, אתגרים רבים עומדים בפנינו גם היום. הקפאת הבניה מצרה מאוד את צעדינו ומקשה על החיים, בבנימין, בשומרון וגם בירושלים. התקווה הגדולה היא כי מנהיגינו ישכילו לראות את התמונה הגדולה, להפיח חיים ביישובים ובירושלים ולהרחיב את הבניה.

אך עדיין, לרגל יובל היסטורי כל כך להתיישבות ולישראל כולה, נברך כולנו בשם ובמלכות, שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה. ברוך השם שזיכה אותנו להיות מבוני הארץ הזו, בדור שהוא אתחלתא דגאולה. ברוך השם שזיכה אותנו שידינו ברגבי אדמתה. "ויהודה לעולם תשב וירושלים לדור ודור".