סולידריות מהראש - תגובה לאבינעם הרש

בנימין שיינברג , א' בטבת תשע"ח

בנימין שיינברג
בנימין שיינברג
צילום: עצמי

אבינעם הרש שאל הבוקר איפה הסולידריות הדתית לאומית, ותהה מדוע איננו מפגינים למען עובדי טבע כפי שהפגנו למען גוש קטיף.

ובכן, הפגנה צריכה כתובת. הגירוש מגוש קטיף היה החלטת ממשלה שקיבלה את אישור הכנסת. ההפגנות נועדו לעורר את דעת הקהל כדי שזו תשפיע על נבחרי הציבור לשנות את דעתם.

פיטורי העובדים בטבע, לעומת זאת, הם החלטה אישית של מנכ"ל חברה פרטית. מול מי נפגין? למי אנחנו באים בתביעות?

אני שומע את עובדי טבע באיים בטענות לממשלה ומצפים ממנה להתערב. בין השאר עולה שוב ושוב הנושא של הטבות המס. אז בואו נעשה סדר, הטבות המס לא היו ג'סטה של הציבור הישראלי לחברת טבע אלא אינטרס ישראלי מובהק. בזכות ההטבות הללו הקימה טבע מפעלים בארץ וכך נוצרו אלפי מקומות עבודה.

איזו התערבות ממשלתית מצפים עובדי טבע לראות? לאסור בחוק פיטורי עובדים? להקשות על קבלת הטבות מס? גם אם הדבר אפשרי, וזה בכלל לא בטוח, התוצאה תהיה שחברות בינלאומיות יעדיפו להקים את המפעלים שלהם במדינות אחרות. האם זה מה שאנחנו רוצים? האם כך יהיה טוב יותר לעובדים בארץ?

כואב הלב על כל אדם שמפוטר, כל שכן כאשר כל כך הרבה אנשים מאבדים את עבודתם בבת אחת. אבל גם כשכואב הלב, אסור לאבד את שיקול הדעת. אלפי 'חסרי עבודה' עתידיים מבקשים מאתנו - אל תבריחו מכאן חברות ענק, אל תפחידו משקיעים זרים. סולידריות אמתית היא זו שמנסה לעזור לכמה שיותר אנשים ולכמה שיותר זמן ולא כזו שמוכנה לפגוע בעתיד בשל לחצים כאלה ואחרים.

העזרה לעובדים המפוטרים צריכה להיות ברמת הפרט - לסייע להם להשתלב מחדש בשוק העבודה ולעבור בקלות את תקופת הביניים. שם בהחלט יש מקום לסיוע, הן ברמת הקהילה והן ברמה הלאומית. אבל התערבות ממשלתית מול 'טבע' עצמה תועיל אולי מעט בטווח הקצר איך תזיק הרבה יותר בטווח הארוך.