חנוכייה של ניסים

הרב אביעד שינוול , א' בטבת תשע"ח

הרב אביעד שנוולד
הרב אביעד שנוולד
צילום: ישיבת שדמות נריה

החזקתי את הגפרורים ביד אחת, את השמש ביד השניה ולפתע הנרות קמו לתחיה. מחול של אורות צבעוניים פרץ לנגד עיני המשתאות. למרות שהחלון היה אטום, רוח גדולה העיפה שלהבות מסביב לנרות. שקט עוצמתי השתרר בחדר. בקול דממה דקה נשמעה המנגינה שסיפרה את סיפורם של הנרות.

נר בצבע כחול-ים נעמד בפינת החנוכיה וניסה להישאר אדיש לאירוע המתרחש סביבו. הוא טען בעקשנות שהוא בכלל לא אמור להיות פה. שיבצו אותו לחנוכיית האוקיינוסים העשוייה מתמנון ומודלקת על ידי סוסי-ים. "איך בכלל הגעתי לחנוכייה פשוטה וחד פעמית מהחנות של 'ניסים יודאיקה'?" רטן בעצבנות. 

לצידו נעמד נר ג'ינג'י עם פרצוף מתלהב ומתרגש. הוא כבר שנה שלמה מתכונן לערב הנפלא הזה. הוא הצליח לבצע מאות פק"לים של שכיבות שעווה ורץ 44 פעמים מסביב לחנוכייה כנגד כל הנרות שידליקו בחנוכה. אחרי תוכנית אימונים אינטנסיבית הצליח להכפיל את משקל השעווה פי שלוש ולהאריך את הפתיל פי שתיים. החנוכייה מהחנות של ניסים הכינה מאגר מים נסתר למקרה שהג'ינג'י ימיס את האיזור שלו מרוב התלהבות.

נר לבן-חיוור עמד מבוייש במקומו הקטן. "אל תבזבז עלי את האש, אתה לא תצליח להדליק אותי" הוא פלט לכיווני "באסיפות הורים אמרו עלי שיש לי הרבה פוטנציאל אבל כל כך חבל שאני לא מממש אותו. נכשלתי בבחינות הסף של לשכת הנרות ואני בכלל לא נר תקני. דחפו אותי לכאן כי לא היה מישהו אחר". הוא נאנח אנחה כבדה ואז המשיך "רצו להפוך אותי לנר נשמה אבל 'אין לך מספיק צבע' אמרו לי". כך אמר ונרדם לו. 

הבטתי בשמש בחוסר אונים. הוא החזיר לי מבט משתומם. לפתע שמענו קול צהלת ילדים. "באנו חושך לגרש" הם שרו. "כל אחד הוא אור איתן" אמרתי לו. בשקט ובחריצות הדליק השמש את עצמו מתוך תחושת אחריות ורצינות. עבודת התקווה החלה. 

בעדינות הוא סיפר לכולם על גודל המשימה ועל האחריות המוטלת על פתיליהם. בהתלהבות בוגרת הוא סחף אותם אחריו. לפתע הנר הכחול הסכים בשמחה להצטרף לחנוכייה פשוטה שהרי כולם בסוף מאירים את אותו אור. הנר הג'ינג'י הבין שהחיים הם לא שירות צבאי ואין צורך לעשות רושם על אף אחד אלא רק להאיר את האור הפשוט שלך. לאט לאט הנר החיוור החל להאמין בעצמו ולהידלק מרוב שמחה ותחושת סיפוק.

"אתם רואים?" אמר השמש בחיוך "יש ניסים בחיים!"