מעשה בחייל ובשוטר

לוחם לא נועד לשמש עבור משימות שיטור או בקרת גבולות. חייל נועד ללכת, לרוץ ולכבוש יעדים, לא להיות עציץ בתצוגה.

איתמר סג"ל , ב' בטבת תשע"ח

איתמר סג"ל
איתמר סג"ל
צילום: עצמי

אכן, איפוק מול פרובוקטורים הוא בדרך כלל כוח, בתנאי שמדובר בשוטר מול אזרחים. כאשר מדובר בלוחם בשדה הקרב, מדובר בדרך כלל בחולשה.

במלחמה, כך לימדונו רבותינו, מנצח מי שמפתיע, מי שיוזם, מי שחותר למגע, מסתער, מאגף, משמיד את האוייב. במלחמה ינצח מי שממצמץ ראשון, לא זה שמתאפק ומתחפר בעמדות הגנה. במלחמה מנצח מי שבטוח בצדקת דרכו, לא זה שמהסס. במלחמה ינצח זה שאוהב את ארצו ומדינתו, ולא מי שמעדיף מראש לתת את אדמת אבותיו לידי האוייב. במלחמה מנצח מי שנכון למסור את הנפש עבור הכלל, ולא מי שמעלה על נס ערכי הגשמה עצמית, סיפוק והנאה אישית.

חייל נועד להילחם, להסתער על האויב ולהכריע את המלחמה. לוחם לא נועד לשמש עבור משימות שיטור או בקרת גבולות. חייל נועד ללכת, לרוץ ולכבוש יעדים, לא להיות עציץ בתצוגה.

לכן, אם מישהו בשלטון או בפיקוד הבכיר של צה"ל החליט באופן סופי שמטרתם של חיילי צה"ל לשמש כשוטרים בלבד ביהודה ושומרון, לשביעות רצונם של האזרחים, אנא יבחרו אחד מן השניים: או ישחררו את צה"ל ממשימותיו ויתנו למשטרת ישראל לבצע את המלאכה, או ישנו את הכשרת הלוחם מתרגילי כיתה, מחלקה, פלוגה, שבוע ירי, תרג"ד תרח"ט, תראו"ג, שבוע מלחמה, קורס צניחה שבוע לש"ב וניווטים, לטובת תרגילי שיטור וסדר עירוני. תפקידה של המשטרה - להשליט סדר ברחובות, לצד יצירת אווירת קהילה טובה ונעימה ובניית אמון מצד האזרחים. זה טוב ויפה וגם חשוב, אך זה לא מטרתו של הצבא.

אם תפקידו של צה"ל לשטר ביהודה ושומרון, טוב עשו הקצינים בנבי צאלח שלא נכנעו לפרובוקציות של נערות צעירות. אבל, אם תפקידו של צה"ל להילחם, הרי שלא מדובר רק בבושה, אלא באובדן אמיתי של ההרתעה, וסכנה אמיתית לצה"ל. הסטירה על לחיו של הקצין היא סטירה מצלצלת לצה"ל כולו, ופגיעה בכבוד עם ישראל בארץ ישראל. השתיקה וההבלגה כאן אינה יפה, לא מוסרית, ומהוה סכנה ביטחונית. בשכונה שלנו, כאן במזרח התיכון, נהוג לכבד את מי שחי על חרבו בגאון ובגאווה. הערבים מכבדים כוח, עוצמה ונחישות. בשכונה שלנו מעריכים את מי ששם את אמונתו ומורשתו עיקר, ואת צלמי העיתונות וכוהני הפוליטיקליקורקט טפל.

לא לחינם, שוב, לאחר פרסום התמונות מנבי צאלח, התחלק הציבור בישראל לשנים – אלה משבחים, ואלה מגנים, הללו מקלסים והללו מאוכזבים. השמאל הישראלי ויתר על חזון ארץ ישראל השלמה ומחכה ליום בו נשב, אנו, איש תחת צל הגפן והתאנה של בתי הקפה בתל אביב, והם – במקומם הטבעי – תחת צל עצי הזית של השומרון וגפני יהודה. אנו כאן והם שם ושלום על ישראל, וכיתתו חרבותם לאיתים וחניתותיהם לכפיות קפה.

לכן – בעיני השמאל הישראלי תפקידו של צה"ל, לבצע בינתיים משימות שיטור ביו"ש, ולהפריד בין הרוב הערבי למיעוט היהודי הסורר, עד יושב הפיקדון לבעליו, כעין שלטון המנדט הבריטי בארץ ישראל. זו הסיבה לסלחנות של השמאל על כל אלימות ערבית, שמתקבלת בהבנה והכלה, לעומת האלימות של הקצין לו היה מגיב כך, שהייתה מתקבלת בזעם רב. מה שמותר לנכבש, אסור לכובש.

לעומת זאת, בעיני מי שמאמין בזכותנו על הארץ, לא רק מטעמי ביטחון ברי חלוף, אלא מטעמים של אמונה, מורשת אבות, היסטוריה ושליחות יהודית, בעיניו תפקידו של צה"ל בשטחי יהודה ושומרון לשמור על אדמת אבותינו, לסייע במלאכת הקודש של מצוות ירושת הארץ ויישובה, ולקדם בפועל את גאולת עם ישראל בארצו.

קרבים ימי הכרעה. ככל שנוקפים הימים, הקדרה קרבה לנקודת רתיחה. יש לפעול בכל דרך להטמיע בקרב עם ישראל את האמונה בעם ובארצו, מכוח התורה ומורשת אבות. גם במאבק הזה, ינצח מי שימצמץ ראשון, יסתער ראשון, ובעיקר יהיה איתן באמונתו ודרכו.