הילדים הללו שאנו מדליקים

הרב יוני לביא , ב' בטבת תשע"ח

הרב יוני לביא
הרב יוני לביא
צילום: סיגל בדלוב

זהו. החג הכי ארוך בשנה כבר מאחורינו. הילדים כבר שוב בגנים ובבית הספר, ואנחנו יכולים לזרום חזרה לימי השיגרה החורפיים ולהתחיל לספור את הימים עד ט"ו בשבט. מי שירצה בכל זאת ללקט כמה ניצוצות של אור שילוו אותנו בהמשך הדרך, מוזמן להרהר בקשר בין שתי מילים שצלילן דומה ואולי לא בכדי.

'חנוכה' ו'חינוך'. מה הקשר ביניהן?

האם יש משהו בחג הסופגניות והפסטיגלים שמביא איתו ערך חינוכי מיוחד? האם יש קשר בין הילדים שהתרוצצו לנו עכשיו שמונה ימים בבית לבין הנרות הדולקים? 

ובכן, מסתבר שיש נקודות השקה בין הדברים. הנה כמה לדוגמא:

1. למצוא את הפך הטהור – הוא מתחצף אליכם? היא מצפצפת על הכללים? הוא גורם נזקים? זה לא משנה. בתוך כל ילד ישנו פך טהור של שמן. נקודה פנימית טובה ונקיה שלעולם אי אפשר לטמא אותה. נכון, לפעמים היא קצת מסתתרת. לפעמים נדמה שההשפעות החיצוניות קלקלו אותה לגמרי. אבל זו טעות. היא נמצאת שם כל הזמן, שמורה ומאירה, ומתחננת אלינו שנגלה אותה.

2. לדלוק שמונה ימים – האם ייתכן שאצלך בבית מסתובב מפכ"ל משטרה פוטנציאלי? האם יש מצב שאצלך בחדר הילדים יושבת נשיאת בית המשפט העליון העתידית? יכול להיות שבמרפסת שלכם משחק כרגע הרב הראשי לישראל בבוא היום? 

האם יש הורה שיכול להשיב בוודאות תשובה שלילית על השאלות הללו? 
בבית שלנו צומחות נשמות. אולי כרגע הם מנוזלים ומרושלים, משתובבים ומבלגנים, אבל אין מי שיכול לצפות עד כמה רחוק הם יגיעו יום אחד. עובדה, גם מהפך הקטן לא ציפו להרבה, ובסופו של דבר האש שלו בערה שמונה ימים. וכמה ימים ידלקו הילדים שלנו?

3. לשים גבולות – אין מה לעשות. אם רוצים שהרוח לא תכבה את האש חייבים לסגור את החלון בזמן שהנרות דולקים. נכון, הפתיחות היא ערך נפלא, והמפגש עם העולם יכול להיות מאוד מעשיר ומלמד. אבל כשעוסקים בשלהבות עדינות חייבים להגן עליהן ולדעת להציב גבול מכל מיני השפעות שליליות. כולם יודעים לדקלם שילד עד גיל 9 לא חוצה כביש לבד. כמה זמן מקדישים לשאלה מאיזה גיל אפשר לתת לו ביד סמארטפון?

4. לדעת לשחרר – אחרי שהשמש נַשָק לפתילה והאש שלו התחילה לבעור בה – הוא חייב לדעת לשחרר אותה. לקחת צעד אחורה ולאפשר לה לדלוק לבד. אחת המשימות המאתגרות ביותר עבור הורים היא למצוא האיזון העדין בין ללוות אותם ולעזור להם לבין לאפשר להם מרחב של בחירה בו יסתדרו בעצמם. האם אנחנו מסוגלים 'לשחרר' ולהעביר את האחריות אליהם כשצריך?

5. "כבתה אין זקוק לה" – היא אחת ההלכות המפורסמות ביותר בהדלקת נרות החנוכה. היא באה לומר שאומנם עלינו מוטלת המצווה להדליק אותם, אבל אם לאחר מכן מישהו הלך וכיבה את האש שלהם – אין זה באחריותנו ואת המצווה שלנו קיימנו. יש כאן מסר חשוב להורים – אנחנו יכולים לתת מאה אחוז לילדים שלנו, אבל אפילו לא טיפה יותר מזה. נכון, יש לנו השפעה עצומה על הילדים שלנו. ועדיין - לא הכול תלוי בנו. יש השפעות של הסביבה, של החברים, של התקשורת, של האופי המיוחד של הילד, ומעל הכול – אלוקים העניק לו בחירה חופשית. אם בסופו של דבר הוא יחליט לכוון את צעדיו אל שביל אחר – איננו צריכים לתלות את הקולר בצווארנו ולהאשים את עצמנו.

6. האור שבתוך החושך – את נרות החנוכה מדליקים דווקא בתקופת החורף ודווקא בשעות האפלות של היממה. המסר לילדים (ולעצמנו) ברור: קל יותר לפעול ביום, כשחמים ונעים ומואר. פשוט יותר להישאר באזור הנוחות ולהתרפק על ההרגלים הנושנים ועל הסביבה המוכרת. 
אבל - העולם שלנו זקוק יותר מכל לנרות מסוג אחר. לכאלו שיהיו מוכנים להתמודד עם החושך בגבורה. לזהות משימות ולהסתער עליהן. ולכל אורך הדרך לא לשכוח לרגע – מעט מן האור דוחה הרבה מן החושך והאור המאיר באפילה נראה למרחק גדול הרבה יותר.

הורים למתבגרים מוזמנים לפנות להתייעצות (חינם ובעילום שם) עם צוות הרבנים והפסיכולוגים של "לב אבות" בטל' 02-9973232 ובאתר:levavot.org.il‏