האם יש חשיבות מיוחדת לתפילה בהר הבית?

המאמר של הרב שלמה לוי מתוך החוברת של ארגון "מורא מקדש", שתחולק בשבת הקרובה בעשרות-אלפי עותקים בבתי הכנסת ברחבי הארץ.

הרב שלמה לוי , ג' בטבת תשע"ח

הרב שלמה לוי
הרב שלמה לוי
צילום: עצמי

התבקשתי לכתוב את עמדתי בקשר לעליה להר הבית. הנושא ארוך ומורכב, אך בשורה התחתונה אני אכן נמנה עם המתנגדים לעליה להר הבית במצב הנוכחי.

כדי להסביר את הדברים בקיצור אשתמש בדרך של שאלות ותשובות.

האם יש איסור הלכתי לעלות להר לאחר טבילה ולימוד כל ההלכות?

האוסרים מדברים על איסורים רבים. אזכיר שתי בעיות.

הסיבה הראשונה - שהיא בעיני הסיבה העיקרית שמכריעה את הכף – היא שהעליה להר על פי הדין תלויה בהתקיימות תנאים רבים. אין לי ספק שאם נתיר אותה, רבים מאד יכשלו ויעלו בלי ההכנה הראויה או ינהגו שלא כראוי בזמן הביקור, ונמצאנו מכשילים את הרבים.

הדרך היחידה למנוע את זה היא באמצעות איסור גורף.

תורתנו הקדושה מלאה באיסורים מסוג זה בכל תחומי ההלכה - לא תוקעים בשופר בראש השנה שחל בשבת ולא נוטלים לולב בסוכות שחל בשבת ועוד ועוד, כלומר מוותרים על מצוות חשובות ביותר על מנת למנוע מכשול. כ"ש לגבי עליה להר שאינה מצוה מוגדרת.

כבר כיום, למרות שהרבנות הראשית ורוב הרבנים אוסרים לעלות, ושומרי המצוות העולים הם קבוצה קטנה יחסית שמודעת להלכות, אוכל להעיד על אנשים שנכשלים בכל מיני איסורים. לאחרונה ראיתי תמונה של אחד מחשובי העולים, בעל זקן ארוך, המדבר בחופשיות בטלפון שיחות חולין על הר הבית, דבר שאפילו בבית כנסת הוא איסור חמור ביותר. האם זה מורא מקדש? ניתן רק לשער מה יקרה אם נתיר להמון בית ישראל לעלות. הטענה שניתן לשים שם שלטים ולהעמיד משגיחים היא כמובן הלכתא למשיחא, כיום אין אפשרות לעשות שם כלום, והעולים לשם נכשלים באיסורים.

וכי יש לנו סמכות לגזור גזרות חדשות?

פוסקים רבים וחשובים, כולל הגאון רבי צבי פסח פרנק זצ"ל, רבה של ירושלים, כותבים שזו גזרה ישנה כבר מזמן ר"ע ברטנורא והכפתור ופרח. העובדה היא שהיישוב היהודי בירושלים זה מאות שנים - מאז הפר"ח והחיד"א והאור החיים הקדוש וכו' וכן ר' שמואל סלנט והמהרי"ל דיסקין והרב טוקצינסקי וכל גדולי הדור ההוא ואחריו - נמנעו מלעלות להר הבית. התומכים בעליה מוצאים פה ושם עדויות על עליות של רבנים אולם חלק מהעדויות שנויות במחלוקת ובכל אופן ברור שמדובר על חריגים. יהודים חיו בירושלים מאות שנים ולא עלו. הטענה שהדבר נבע רק מאיסור השלטונות אינה משכנעת.

יתר על כן, ברור לי שיש לנו אפשרות לחדש גזרות לאפרושי מאיסורא כאשר יש צורך ציבורי והסכמה רחבה וכפי שהאריכו בזה במקומות רבים. לדוגמה - קטניות לא נאסרו בגמ' ואנו נוהגים בהן איסור, וכמו כן איש בדורנו אינו רוכב על אופניים בשבת. כדי להמחיש את הענין, הגאון הרב עובדיה יוסף זצ"ל שכותב במקומות רבים שאין לגזור גזרות חדשות כותב בענין זה (יביע אומר ה - יו"ד כו): "וכעת כבר נמנו וגזרו והסכימו גדולי הדור בכל תוקף לגדור גדר ולהזהיר באזהרה חמורה לבל יהין שום אדם להכנס לשטח הר הבית, עד כי יבא שילה, שאז יקויים בנו: 'וזרקתי עליכם מים טהורים וטהרתם', ושומע לנו ישכון בטח. והשי"ת יחיש לגאלינו גאולה שלמה נכון יהיה בית ה' בראש הרים ואפריון על מכונו ישב. וישראל נושע בה' תשועת עולמים. אמן."

מכיון שאין אפשרות לקיים תורה ללא חכמים שבכל דור, כאשר יש הסכמה גורפת של הגדולים מכל החוגים - אשכנזים וספרדים, חסידים וליטאים, חרדים וציונים - יש לזה תוקף הלכתי מחייב.

הסיבה השנייה - כותב הציץ אליעזר (ח"י סימן א): "...גזרו על עמי הארץ שיהו כזבין לכל דבריהם, וכיון שאנו בזה"ז אין אנו נזהרין בטומאה וטהרה ואין אנו בקיאין בזה הרי אנו כעמי הארץ שלהם ויש לנו דין זבין, ועוד חשו למ"ד דמחוסר כפורים דזב כזב דמי וא"כ יש ספק איסור דאורייתא אף אם יטבול ויעריב שמשו עיי"ש, ויוצא לנו איפוא דלפי"ז אין בזמננו אליבא דכו"ע דרך של טהרה שיוכלו ליכנס לשטח הר הבית".

נראה שדברי הציץ אליעזר בנויים על הגמ' בברכות דף מז, ב: "תנו רבנן: איזהו עם הארץ?... אחרים אומרים: אפילו קרא ושנה ולא שמש תלמידי חכמים הרי זה עם הארץ. אמר רב הונא: הלכה כאחרים". ברור שאין לנו שום מסורת כיצד בפועל הרחיקו עצמם מחשש טומאה ואם כן לענין זה אנו כעמי הארץ.

לחיזוק טענה זו אביא את דברי המשנה ברורה בסימן תנז ס"ק כא בענין אכילת חלה בחו"ל, נושא שהוא מבחינה הלכתית הרבה הרבה פחות חמור מעליה להר הבית (שהרי חלת חו"ל היא רק מדרבנן): "או גדול שטבל לקריו - ר"ל אף על פי שלא העריב שמשו. וטוב ליזהר שיאכל מיד אחר טבילתו ולא יטיל מים בין טבילה לאכילה שמא יטיל מים חלוקים או עכורים שיש בהן חשש קרי ויהא אסור לאכול חלה זו עד שיחזור ויטבול". לא מצאנו הוראה כזו לעולים להר.

הוכחה לדבר מדין פולטת שכבת זרע – אנחנו מרחיקים אשה מבעלה לחמישה ימים, שמא תפלוט שכבת זרע ולא תספור את הנקיים כראוי, כלומר - מחשש איסור משלמים מחיר עצום שהרי ידוע שההלכה מתייחסת בחומרא רבה להרחקת אישה מבעלה. אגב, גם גזרה זו אינה מפורשת בגמרא ולמרות זאת נפסקה בשו"ע.

האם יש חשיבות מיוחדת לתפילה בהר הבית?

ברור שמקום המקדש הוא המקום הנבחר לעבודה ולתפילה, ובית המקדש נקרא 'בית תפילה'. ברם, המקובל בידינו, מחז"ל ועד לאחרונים, הוא שלאחר החורבן השכינה גלתה ומקום התפילה הראוי ביותר הוא הכותל המערב – "א"ר אחא לעולם אין השכינה זזה מכותל מערבי שנאמר (שיר השירים ב) 'הנה זה עומד אחר כתלנו'" (שמות רבה). וכך כותב בעל ה'לשם' כשהוא עוסק בהשראת השכינה (שערי הלשם תנ"ז): "כי הנה בבית קודשי הקודשים וכן גם עתה בכותל המערבי הנה שם שורה אלקותו ממש..." והוא חוזר על כך מספר פעמים.

'ציון היא, דורש אין לה' – האם איננו מצווים לעלות להר כדי לדרוש את ציון?

דרישת ציון היא מהיסודות של חיינו ושל עבודת ה' שלנו. חובה זו נמצאת בסימן הראשון של השו"ע. ברם, הביטוי של זה בכל הדורות מאז הבית יוסף ועד לרב קוק, הרב צבי יהודה ורבי שלמה זלמן אויערבך הוא להיות מיצר על החורבן ולומר תיקון חצות ושאר דברים. אני סבור שמי שלא בוכה כל לילה בתיקון חצות לא יכול לבוא בטענה של חוסר דרישת ציון.

האם המצב הזה אינו גורם לביזיון הר הבית מקום מקדשנו?

בעוונותינו הרבים, אכן 'שועלים הלכו בו' והביזיון נורא. לו זכינו מיד לאחר מלחמת ששת הימים היו מיישרים את השטח ונועלים אותו (אגב, ממשלת ישראל דנה אז בהצעה כזו מתוך הנחה שמה שנעשה תוך כדי לחימה יתקבל יותר בהבנה). עם זאת, באופן שהעליה נעשית היום, לענ"ד זה רק מגביר את הביזיון.

עיין במשפט כהן סימן צו, שם מסביר הרב באריכות ובמילים הנוגעות ללב שההימנעות מלהיכנס היא הביטוי הנכון והיחידי של מורא המקדש וכבודו.

האם נכון לחפש כל דרך כדי להתיר ולעלות אפילו כיחידים?

ראשית עלי להדגיש שאין שום מצוה לעלות להר הבית.

שנית, אני מאמין גדול שתהליך שיבת ציון שאנו נמצאים בו הוא גאולה ואומר הלל בברכה, אך עם זאת יש ללא ספק דברים שבמהותם יונקים את כוחם מהציבור ותלויים ברצון הציבור כולו או רובו. דוגמה לדבר, הניסיונות הכושלים להקים סנהדרין. הסנהדרין אינה ענין ליחידים כי היא צריכה לייצג את כוח הציבור כולו. נתאר לעצמנו שהיו מקימים סנהדרין - איזה ביזיון היה בכך שהציבור ברובו לא נשמע לה, ואולי היא עצמה כפופה להחלטות הבג"ץ?

גם הר הבית הוא נושא כללי - "תל תלפיות" – "תל שכל פיות פונים בו" (ברכות ל, א), שתפקידו לאחד את עם ישראל ולא להפוך לסלע מחלוקת ולשק חבטות של ציבור גדול. איני רואה שום דרך לקדם משהו בהר הבית במעשים שאינם נתמכים על ידי הממשלה ורוב הציבור.

המחשבה שעליה של יחידים תביא גאולה עלולה לגרום לטעויות חמורות. די אם נזכיר את המחתרת היהודית שתכננה לפוצץ את המסגד מתוך מחשבה שזה מה שיוריד את בית המקדש מהשמיים.

מתי נוכל בע"ה לעלות?

אני מעריך שלצורך כך דרושה חזרה בתשובה ורצון של רוב העם ואולי יש צורך גם בנביא.

אסיים בציטוט התשובה של הרב קוק במשפט כהן לשאלה זו:

"וכאשר החל קצת אור צמיחת ישועה להגלות, בחסדי ד' המרובים, כן יוסיף לנו צור ישראל ב"ה את אור חסדו ואמתו ויגלה לנו את אור גאולתו השלמה ויביא לנו במהרה את גואלנו האמתי גואל צדק משיח צדקנו, ויקיים מהרה את כל דברי עבדיו הנביאים, ויבנה בית המקדש במהרה בימינו בכבודו והדרת קדושתו, כשישלח לנו את אליהו הנביא זכור לטוב לבשר לנו את בשורת הגאולה, וירום קרן משיחו בגילוי שכינתו לעיני כל בשר, ואז יבנה כמו רמים מקדשו בארץ יסדה לעולם, וכל ממלכות הארץ ויושבי תבל יודו לשם ד' כי יראו עין בעין את דבר ד' הנאמן בהתקיימו בכל מלואו, ואז תצא מציון תשועה לכל אפסי ארץ, ויתגלו לנו כל המקורות של הטהרה הגמורה, ולא תהי' שום מניעה בעולם מצד כל מכשירי הטהרה והקדושה, וכל מכשירי החכמה והבינה והקדושה והנבואה הנדרשים לבנין בית אלקינו בכל יפעת קדושתו.

ועד אז כל ישראל חברים יתאגדו לאגודה אחת לכוין את לבם לאביהם שבשמים, בלא פרץ ובלא יוצאת, בלא שום הריסות גדר ובלא שום חשש איסור של חלול הקודש וטומאת מקדש וקדשיו, כי אם ביראת ד' טהורה ובאמונת אומן בדבר ד' הנאמן לעד, וברוח קדושה וטהרה ובחיי נועם ושלום רב לכל עם ד' הגוי כולו, העומד להושע בקרוב, בימין ד' רוממה העושה חיל, תשועת עולמים".