שני חתנים לא רלוונטיים

במאמר "מבצת אוסלו לפסגת עקבה" (ערוץ 7, ג' בתמוז תשס"ג), הבענו את הדעה על האסון שהביאו מקבלי פרס נובל לשלום בהסכם אוסלו.

אלכס לכיש , ב' באב תשס"ג

לבן ריק
לבן ריק
צילום: ערוץ 7
כתבו: ד"ר אריה גולצגקר ואלכס לכיש.

במאמר "מבצת אוסלו לפסגת עקבה" (ערוץ 7, ג' בתמוז תשס"ג), הבענו את הדעה על האסון שהביאו מקבלי פרס נובל לשלום בהסכם אוסלו. יאסר עראפת הכין לנגד עיננו כנופיות מחבלים ומתאבדים לרצוח כל יהודי בכל מקום, בעת שאוהדי אוסלו שלנו חלמו בתרדמה על מזרח תיכון חדש עם אחוות עמים מאחדת.

זוכה פרס נובל לשלום, יאסר עראפת, חשף את פרצופו כראש הרוצחים, והוקע כלא רלוונטי על ידי מדינות רבות בעולם.

הזוכה השני בפרס נובל לשלום מר פרס, עם זכויותיו הרבות על מעשים לטובת המדינה בעבר, לא הודה בכישלונו, שטעה ושגג. ברשלנותו ואי הקפדתו על יישומו של הסכם אוסלו איפשר לערבים להמשיך את ההסתה ההרסנית, לארגן קבוצות מחבלים שהידים ולהתכונן למלחמה חדשה נגדנו. הוא מלא התמרמרות ומבכה את מצב הערבים בשטחים. הוא מאשים יהודים חפים מפשע, שסובלים מפיגועים יום ולילה, בכישלון חלומותיו להשכין, בעזרת קרן לפיתוח המזרח התיכון, שלום כולל באזור. (תסמונת של סימפאטיה ליריב האויב ואנטיפתיה לעמיתיו חלוצי זמננו).

גם עכשיו, אחרי פסגת עקבה והלחץ הבין לאומי על שני הצדדים למלא את חובתם כלפי מפת הדרכים, מציע זוכה פרס נובל לשלום לעשות ויתורים טריטוריאלים בתור מתנה לעשיו. הערבים רואים בזה חולשה, תשלום כפר והודאתנו באשמה. בדמגוגיה של קוסם משתדל הזוכה בפרס נובל לשלום להפוך את השחור ללבן ולטשטש את דעת הקהל שפתרון הסכסוך הוא בר השגה בקלי קלות ומציג את מפלת אוסלו כהישג מדיני.

הוא מכובד בחצרות הפריצים, שאינם תומכים במדיניות ישראל כי דעתו כדעתם. התאווה לגאווה, לשליטה, לכבוד וההתנשאות להיות תמיד צודק, הפכו אותו לנביא שווא, למחלק סוכריות עם חומר הרדמה, למרפה כוח עמידת הציבור נגד הטרור, ליועץ כניעה במאבק עם האויב האכזרי תוך העברת נכסים שברשותנו ללא תמורה. בשחרור אסירים פלסטיניים שלדעתו אין להתחשב במעשיהם בעבר, אלא בכוונתם (חזונם) לעתיד. מספיק שרוצח יבטיח לא לעסוק בטרור והוא מטוהר.

לפי קריטריונים אלה אפשר לשחרר את כל האסירים במדינה ולסגור את כל בתי הסוהר . ממש חלום של אחרית הימים בימינו. בשיטה זו של אונאה עצמית נגיע חבוטים, מיוגעים ומרוטשים לסוף הדרך, לתהום, רחוק מהפסגה.

בלי להתוודות בצער על הכישלונות בעבר והעלאת כוונות ותוכניות חדשות לפתרון הסכסוך, זוכי פרס נובל לשלום באזורנו נעשו לא רלוונטיים. הם אינם ראויים לעמוד בראש המנגנון לתכנון ולעשיית הסכם שלום. אבסורדי להצטדק בזה שהמשא ומתן העכשווי הוא המשך של אוסלו. זה הוא ניסיון של הטעיית הציבור כי למעשה הסכם אוסלו לא קיים. נכון שמהמשא ומתן לשלום אי אפשר להימנע, אבל חייבים לבסס אותו על המציאות ולא על חלומות תשוקה.

זוכה פרס נובל בלתי רלוונטי, פוגע ביוקרתו חשיבותו וערכו הרב של הפרס הבינלאומי הידוע, בעיקר כאשר הוא לא מודה בכישלונותיו ומתעקש להמשיך בדרך המוטעה.

הגשמת מפת הדרכים יש להעביר לכוחות חדשים, להפיק לקחים מהכישלונות של הסכם אוסלו, להקפיד על הדדיות בכל שלב ושלב של יישום מפת הדרכים. באי רפיון כוחות תוך מעקב אחר מה שנעשה בקרוב וברחוק. לא לעשות וויתורים בטרם זמן אפילו בפליטות פה בנושאים העומדים לדיון במשא ומתן הבא. חשוב לא להישאר באמצע הדרך בלי נכסי מיקוח. בזה אפשר גם חשיבותה של הגדר. המחלוקת בדבר חשיבותה הפוליטית או המדינית לא מעשית, כי הערבים מתנגדים לגדר כל שהיא בכלל. הסיכום יקבע בהסכם שלום מושלם ולא בעיתוי של רפרוף האינתיפדה במסתרים כאמצעי לחץ לאין-סוף ויתורים.

לחתן פרס נובל שלנו מגיע פרס על עברו המפואר בשרות המדינה ועל תרומתו רבת הערך לחיזוק כוח ההגנה של מדינת ישראל וגם כעת עוד חשובה עזרתו לכוחות חדשים להגיע ללא חלומות אלא בערות מציאותית מלאה לשלום וביטחון אמיתיים לדורי דורות.