וְהָיָה מַחֲנֶיךָ קָדוֹשׁ

הרב דרור אריה , ו' בטבת תשע"ח

הרב דרור אריה
הרב דרור אריה
צילום: עצמי

הרמב"ן אביהן של ישראל, מפרש על פי הספרי את הצווי "כִּי תֵצֵא מַחֲנֶה עַל אֹיְבֶיךָ וְנִשְׁמַרְתָּ מִכֹּל דָּבָר רָע" (דברים כג, יא').

הכתוב יזהיר בעת אשר החטא מצוי בו והידוע במנהגי המחנות היוצאות למלחמה כי יאכלו כל תועבה יגזלו ויחמסו ולא יתבוששו אפילו בניאוף וכל נבלה הישר בבני אדם בטבעו יתלבש אכזריות וחמה כצאת מחנה על אויב ועל כן הזהיר בו הכתוב ונשמרת מכל דבר רע ועל דרך הפשט היא אזהרה מכל הנאסר.

כלומר, אי הזהירות בענייני צניעות גורמת לסילוק השכינה ולהתגברות האויב חס ושלום.

ניצחונות ישראל במערכות הלחימה מאז היותנו לעם, מימי צאתנו ממצרים, דרך מלחמות יהושע בן נון, השופטים, המלכים, המכבים, ועד ימינו אלה תלויות במצב המוסרי, והסייעתא דשמיא, מתגברת ומכריעה את הקרב לפי רמת המחנה, טהרתו וקדושתו.

לאור זאת פקודת השירות המשותף עדיין מדאיגה ומסוכנת ביותר. אמנם נעשו שינויי סגנון, ותוקנו אי אלו סעיפים ,אך רוח השיתוף ממשיכה לנשוב ובחזקה רבה.

החייל הדתי, יוכל בקושי רב לחיות עם הפקודה, אך מגמת שילוב הנשים ביחידות העורפיות והקרביות, שהולכת ומתעצמת, כמעט שלא מאפשרת סביבה הולמת ונקיה מיצרא דעריות, שהוא הגדול שביצרים, והקושי לצעירים שעדיין אין פיתם בסלם מהווה אתגר כמעט בלתי אפשרי.

אז אולי את ה"בית " שלנו הצלנו אך את השריפה לא כיבינו והיא ממשיכה ללחך סביבנו, חומת העיר עדיין נשארה פרוצה.

אולי הלכתית, אם נמתח את ההלכה עד הקצה, אפשר לחיות עם הפקודה, אך רוח ההלכה הדורשת הקפדה יתירה בנושאי צניעות במחנה הצבא, רחוקה מלהתממש.

והרי כלל הצבא חשוב לנו, וכבוד בנינו ובנותינו גם אם אינם שומרים תורה ומצוות נוגע לנו.

איננו תמימים ואנו יודעים שדווקא בגלל הקדושה המרובה במחנה והעוצמות האדירות שמתגלות בו, סכנת היצר הרע  מתגברת כפליים, וכל הגדול מחברו יצרו גדול הימנו.

לתורה וליהדות כבוד גדול למעמד האישה, ואין זה נכון להיתפס רק לשאלת היכולת והמקצועיות , ולהבדלים הפיזיים בין המינים.

גם אם נניח שאין בעיה מקצועית ואין מכשול פיזיולוגי, עדיין הבעיה העיקרית של שמירת טהרת המחנה עומדת בעינה! זאת הבעיה המרכזית ועליה עלינו להתריע ולמחות, בכבוד ובתקיפות, ונאמנים פצעי אוהב!