שלטון העם מול שלטון בג"ץ

עו"ד מנחם גורמן , ו' בטבת תשע"ח

עו"ד מנחם גורמן
עו"ד מנחם גורמן
צילום: באדיבות המצולם

שרת המשפטים מקדמת שינוי חקיקה בהקשר לבית המשפט העליון. להלן מספר הערות והצעות למנסחי החוק החדש.

בית המשפט העליון אינו עוסק ב"עשיית צדק". פסיקת ביהמ"ש מבטאת את השקפתם של השופטים בקשר לנושא הנדון. להחלטת ביהמ"ש אין תמיד קשר ישיר להוראות החוק ואין היא מתיימרת להוות פתרון הוגן של הבעיה הנתונה. הטענה כאילו ביהמ"ש "מגן על מיעוטים או חלשים" אינה עומדת במבחן המציאות. מי שנאלץ להגן על אלו זו המערכת הפוליטית הנתונה ללחצים חברתיים ופוליטיים מכל כיוון ופועלת בהתאם. יש לזכור כי למגורשי גוש קטיף, ליהודים בעלי רכוש בחברון, לתושבי שכונות בדרום תל אביב, לבעלי מרכולים ולשומרי שבת בתל אביב, למאות עצורים מינהליים יהודים ללא משפט, לנפגעי מגרון, עמונה, בית אל, נתיב האבות ועוד מיעוטים אחרים לא היתה הזכות להנות מהגנתו של בג"ץ.

בחוקים רבים ניתנה לממשלה הסמכות להכריע בהתאם לשיקול דעתם.  כאשר החוק הסמיך נושאי משרה להפעיל שיקול דעת, הרי שיקול הדעת הוא שלהם, ושלהם בלבד. לביהמ"ש אין סמכות להחליף את שיקול דעתו במקום שיקול דעתו של נושא המשרה שהוסמך לכך. ביהמ"ש העליון, ובעקבותיו גם בתי משפט נמוכים, מתערבים לעתים קרובות, ללא כל סמכות, בשיקול דעתו של נושא המשרה האחראי לכך. אין כל הוכחה לכך ששיקול דעתו של בית המשפט טוב או צודק יותר. ללא התחשבות ברשויות השלטון האחרות, המציא ביהמ"ש את התיאוריה של "החלטה בלתי מידתית". על פי תיאוריה זו קבע ביהמ"ש כי הוא בעל הסמכות לפסול או לאשר כמעט כל פעילות ממשלתית. פסיקה מסוג זה מהווה הרס שלטון החוק והרעיון הדמוקרטי של שלטון העם.

פסילת חוקי הכנסת ע"י בית המשפט אינה חוקית. קביעת בית המשפט כי חוק מסויים אינו "חוקתי" או אינו "מידתי" מהווה משאלת לב בלבד וחסרת בסיס חוקי. בתחרות בין רשויות השלטון, הכנסת היא זו שרשאית לבטל פסיקה של בית המשפט, לא להפך. למדינת ישראל אין חוקה ומי שטוען כי חוק מסויים אינו "חוקתי" משתמש בדמגוגיה משפטית. לא קיים במדינת ישראל חוק "בלתי חוקתי". זוהי המצאה של שופטים יהירים הסבורים שחוקי הכנסת זקוקים לאישור ביהמ"ש.

שופטי ביהמ"ש העליון אינם אחראים מכל בחינה שהיא לתוצאות המעשיות של פסיקותיהם. הם לא נבחרו על ידי הציבור, הם אינם מוסרים דו"ח לציבור, ולציבור אין כל אפשרות להעבירם מתפקידם. בג"צ אינו אחראי לעלות הכספית הנגרמת כתוצאה מהחלטותיו; הוא אינו אחראי לנזק החברתי, דמוגרפי, כספי או חברתי הנגרם ע"י החלטותיו. לעומת זאת, את חברי כנסת שאינם מתפקדים בהתאם לציפיות הציבור יש אפשרות להעביר מתפקידם. כדי למזער את הנזק שעלול להגרם ע"י החלטות בלתי סבירות, סמכויות ביהמ"ש צריכות להיות מוגדרות בצורה ברורה ופרטנית.

הרעיון לכלול בחוק החדש את מה שנקרא "פיסקת התגברות" הינו רעיון פסול לחלוטין ומסוכן לשלטון החוק. הכנסת פיסקה כזו בחוק מהווה הכרה בזכות ביהמ"ש העליון לפסול חוקים. הכרה כזו היא הרס העקרון של שלטון העם ומתן פרס להפקרות משפטית. השופטים התמנו לתפקידם על ידי וועדה המורכבת מאנשים שרובם לא נבחרו על ידי הציבור. הכנסת, כגוף הנבחר, אינה רשאית מבחינה ערכית וציבורית להעניק לגוף שלא נבחר ע"י הציבור, את הסמכות לאשר או לפסול את חוקי הכנסת. שיקול דעתם של נבחרי בכנסת עדיף על שיקול דעתו של בית המשפט. חקיקת חוקים היא המהות העיקרית של עבודת הכנסת, ולכנסת אין סמכות מוסרית לוותר על ריבונותה ועל סמכות החקיקה שלה.

הקצב המואץ של "ביטול" חוקי הכנסת ע"י בית המשפט העליון מטמיע בתודעת הציבור את הרעיון המסוכן שביהמ"ש העליון הוא הריבון החוקי במדינה במקום הכנסת. הכנסת והממשלה צריכים לשמור על סמכותם לחוקק ולמשול. בית המשפט לא הוסמך להיות מורה הדרך האידיאולוגי של המדינה. יש להשאיר את ההכרעה בנושאים ערכיים ונושאים שנויים במחלוקת לנציגי הציבור הנבחרים ללא הכתבה שרירותית של בית המשפט.  

כדי לאזן את חלוקת הסמכויות בין הכנסת ובית המשפט יש לקבוע שלושה עקרונות ראשיים:

מינוי שופטים והעברתם מתפקידם ייעשה על ידי הכנסת;

הכנסת היא הגוף היחיד המוסמך לחוקק חוקים, לשנותם או לבטלם;

בימ"ש לא ידון בנושאים שהוגדרו בחוק כפוליטים או כנתונים במחלוקת ערכית ציבורית.