בניין המקדש באהבת חינם
בניין המקדש באהבת חינם

אחד הדברים המאיימים על אחדות ושלמות הציבור הוא המחלוקת החזקה בשאלת העליה להר הבית. כאדם שעוסק בחיבור תלמידים לישיבת המקדש. נתקלתי מצד אחרת באהדה רבה, ומצד שני בתגובות מחרידות של עויינות עמוקה וסלידה בנימוקים וחששות שמא מישהו שיימשך לנושא המקדש עלול לרצות לעלות להר הבית בטהרה.

בדוכנים, מצד אחד נראה דוכנים של נוער המקדש ומצד שני של מורא מקדש. אפילו משעשע היה לראות כתבה צמודה לחברתה באחת כתוב "אין תלמיד חכם בדורנו שיכול להתיר לעלות להר הבית" ומצד שני בשורה מרגשת ותמונה של הרב אליעזר מלמד עלה להר הבית.

המחלוקת לשם שמים הזו, קצת מפחידה אותי שכן מטרת כולנו היא לבנות את הבית השלישי. וכבר ידוע שבית שני חרב בשנאת חינם שבמידה גדולה החלה במחלוקות אידאולוגיות נוקבות על הדרך הנכונה להתמודד עם הרומאים, בין המצדדים במרד למצדדים בדיפלומטיה ואלו מאשימים את אלו עד אשר המלחמה הפנימית גרמה להבערת מחסני המזון שיכלו לשמש במצור ולחורבן. 

האם הפעם נדע לתקן ולעמוד בניסיון שנאת החינם והמחלוקת בגלגול הנוכחי ערב בניין הבית השלישי? הרי אלו ואלו דברי אלוקים חיים. גם בנושא העליה להר הבית לכל צד יש נימוקים כבדי משקל. מצד אחד הדרישה המוצדקת להשיב את השכינה אל דודה במקומה בבית המקדש ולעשות את אשר ביכולתנו במסגרת כללי ההלכה, לגאול את מקום המקדש והר הבית משליטת העבד כי ימלוך לשליטת ישראל. דרישה שהיא גם בהחלט מוצדקת לשמור על ריבונות ישראל בהר הבית ולתקן את מסירת מפתחות ההר על ידי משה דיין לווקף.

לאחרונה קיבלתי עדות חשובה מאדם בכיר שעבד בשב"כ שאת היוזמה להחזיר את הנוכחות האזרחית הישראלית בהר הבית יזם אחד מראשי השב"כ מתוך הבנה שבלי זה אנו מאבדים לגמרי את המקום. ואם לא תהיה נוכחות אזרחית זה יהפוך להיות מבצר של האיסלאם הקיצוני כמו שאכן התחיל עם המורביאטן וראאד סאלח, והר הבית יהפוך לעוד יעד מבוצר של הפנאטיות האסלאמית כמו שכונות וכפרים שאפילו המשטרה לא מעזה להיכנס אליהם. 

רק אם תהיה נוכחות ישראלית אזרחית זה יחייב גם שמירה משטרתית והמקום יגאל וישאר בריבונות ישראל. (אני לא יודע אם זה לפרסום אבל האזרחים הראשונים שעלו היו אנשי השב"כ בליווי שוטרים שהחלו להרגיל את המציאות לעליית יהודים).

הרב מידן העיד גם במספר כנסים שפנתה אליו אישיות בכירה בשב"כ באמירה שמדינת ישראל משקיע מאמצים רבים כדי לאפשר לישראלים לעלות כדי לחזק את הריבונות בהר הבית. ושאלו מדוע אינכם מעלים את תלמידכם? זה חשוב מאוד. 

אני מרחיב בתיאור הזה כי לעניות דעתי גם המצדדים עקרונית להימנע מעליה מודים שלצורך כיבוש המקום וריבונות ישראל הדבר מותר כמו במלחמת ששת הימים וכמו שהם התירו במפורש לאנשי השב"כ והמשטרה הדתיים הנ"ל להיכנס בכל מקום (עדיף אחרי טבילה), ולכן אם הדרג המקצועי הביטחוני רואה חשיבות בעליית יהודים להר הבית יש בעליה עוד מצווה, של ירושת הארץ.

גם ברור שאם חלילה הר הבית יהפוך למקום איסלאמי זה יאפשר להקים מדינה פלסטינית שבירתה ירושלים ומרכזה הר הבית ולחלק את ירושלים. הר הבית לאיסלאם והכותל ליהודים. זוהי סכנה קיומית ממשית לישראל. זה שיקול כבד, אבל גם בלעדי שיקול זה, ההלכה הפשוטה היא שמותר להיכנס בטומאת מת למחנה לוויה לאחר טבילה וטהרה מטומאות היוצאות מן הגוף. ודברי הרדב"ז ברורים שאין ספק שמקום קודש הקדשים ואבן השתיה הוא תחת כיפת הסלע. נמצא שיש בוודאי אפשרות לעלות להר בצורה מותרת הלכתית ולגאול את השכינה במקום.

מול תלמידי החכמים המצדדים בעליה ורואים בה מצווה וחובה לגאולת השכינה, עומדים המהדרין במורא מקדש וטוענים כי עדיף שלא להיכנס כלל מאשר להסתכן שמישהו עלול לעלות שלא בטהרה או להתנהג לא במורא הראוי.

ולעומתם טוענים המחייבים את העליה, כי זו היא חומרה המביאה לידי קולא, שכן איננו במציאות סטרילית אלא במציאות בה המוסלמים שולחים רבבות לכבוש את מקום המקדש, והתנגדות לעליה בחומרות יתירות החורגות מדברי הרמב"ם שטמא מת מותר להיכנס למחנה לוויה לאחר טבילה מטומאות היוצאות מן הגוף היא ממש כעין שיתוף פעולה עם האויב שמשתדל בכל כוחו להשתלט על הר הבית ולהרחיק את היהודים ה"טמאים" מההר.

זוהי ענוותנותו של זכריה בן אבקולס שהחריבה את ביתנו. ודומה הדבר לתקופה בה היהודים לא נלחמו בשבת ונהרגו מהם אלפים עד שקמו החשמונאים וחידשו שקדושת השבת דורשת את חיינו ויש להלחם גם בשבת. כך טוענים כי מורא מקדש משמעותו היא גאולתו והשארתו בחורבנו ומסירתו בידינו לאויבי ישראל אין ביזוי גדול ממנו למקדש.

האם נצליח לאחד את האומה בשתי הגישות הללו יחד. תשובתנו היא שזהו ניסיון ואתגר גדול. להתרומם לאמונה נושאת הפכים. 

יש בנו היכולת להכיל סתירות ולומר אלו ואלו דברי אלוקים חיים גם על בית שמאי וגם על בית הלל. זה יסוד באמונה. כך מביא מוהר"ן בתורה ס"ד בליקוטי מוהר"ן. שורש האמונה הוא במקור הכל האחד הבלתי נתפס הנושא את ההפכים, לכן בעולם התיקון הקבלי הכלל הוא שיש עבודה של הספירות באחדות גם האהבה והחסד וגם היראה והדין נמשכים ממקור אחד.

למרות שהשכל הארסטוטלי אינו יכול להכיל את הסתירות, האמונה שהיא בבחינת שתיקה מתרוממת מעל השכל אל מקור הכל האחדותי הנושא את כל ההפכים. יש עוד להעמיק בסוגיא יסודית זו, אך הנמשך ממנה שיש לנו כח אמוני להכיל את ההפכים להבין שגם האהבה וגם היראה הנם חלקים מהאחד השלם ולכן גם ביחס למקדש עלינו לשלב את שתי הגישות גם את האהבה וגם היראה. "תרין גדפין" ורק משניהם יחד תתעלה השכינה. אם ציפור תשתמש רק בכנף אחת היא תתהפך אך משניהם יחד היא תוכל להתעלות.

יש לנו אתגר גדול לאחד את הסתירות ולהישאר באהבה ולעמוד בניסיון החשש משנאת חינם, ולהבין כי דווקא השילוב של הרחקת טמאים ומורא מקדש מצד אחד עם אהבה ודרישה לציון בבחינת "לשכנו תדרשו ובאתה שמה" וגאולת מקום המקדש בטהרה והשבת השכינה למקומה היא האיזון המנצח. 

כך בסופו של דבר להגיע לעליה מבוקרת בטהרה לא בשבירת החומה אלא בעליה מבוקרת בטהרה לאחר טבילה כראוי דרך השער "זה השער לה' צדיקים יבואו בו". 

יהי רצון מלפניך ה' שתעזור לנו להישאר באחדות ולהכיל את ההפכים בטהרה ובאהבה, לשמור על אהבה בינינו ולגאול את מקום המקדש ואת השכינה בייחוד אהבה ויראה כאחד.