יְשִׂמְךָ אֱ-לֹהִים כְּאֶפְרַיִם וְכִמְנַשֶּׁה?!

הרב יאיר פרנק , ז' בטבת תשע"ח

הרב יאיר פרנק
הרב יאיר פרנק
צילום: Noam Moskowitz/flash90

מנהג ישראל שבכל ליל שבת מברך האב את בניו: "יְשִׂמְךָ אֱ-לֹהִים כְּאֶפְרַיִם וְכִמְנַשֶּׁה". ויש לתמוה, הבנות זוכות לברכה נפלאה: 'ישימך א-להים כשרה רבקה רחל ולאה', וכי לא היה ראוי יותר לברך אף את הבנים: 'ישימך א-להים כאברהם יצחק ויעקב' ?!

מקור נוסח הברכה בברכת יעקב אבינו: "וַיְבָרֲכֵם בַּיּוֹם הַהוּא לֵאמוֹר בְּךָ יְבָרֵךְ יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר יְשִׂמְךָ אֱ-לֹהִים כְּאֶפְרַיִם וְכִמְנַשֶּׁה". וביאר שם רש"י: "בך יברך ישראל - הבא לברך את בניו, יברכם בברכתם ויאמר איש לבנו ישימך אלהים כאפרים וכמנשה" (כן פירשו גם הרשב"ם, הרד"ק והרמב"ן. ומעניין כי בתרגום יונתן מצאנו שברכה זו היא דווקא ביום המילה: "יַת יְנוּקָא בְּיוֹמָא דִמְהוּלְתָּא", ועיין בהעמק דבר שביאר מדוע).

אמנם, מקור מפורש בתורה - מצאנו, אך סברא – עדיין לא. מדוע אכן יעקב מבקש כי נברך את בנינו להיות דווקא כאפרים ומנשה? במה מיוחדים דמויותיהם של בני יוסף, שהם מהווים סמל ודמויות מופת, שבכל הדורות אנו מברכים את הבנים להיות כמותם.

בספר הזוהר (רלג.) מצאנו הערה יפה: "תא חזי ברכתא דבריך לבני יוסף אמאי אקדים לון ברכאן עד לא יברך לבנוי אלא מכאן דחביבותא דבני בנוי חביב עליה דב"נ יתיר מבנוי ובגין כך אקדים חביבותא דבני בנוי קודם לבנוי לברכא לון בקדמיתא". הזוהר הקדוש מבאר מדוע הקדים יעקב את ברכת אפרים ומנשה לברכת כל הבנים - 'שחביבות בני בניו של אדם גדולה יותר מבניו'. סבא אוהב את נכדיו יותר מילדיו ! מעבר לעניין הרגשי עצמו, יש להעמיק ביסוד הדברים – מדוע אכן יש קשר וחביבות מיוחדים בין סבא לנכדיו, שמבחינה מסויימת עולה על הקשר לבנים ?

בחידושי הגרי"ז (רבי יצחק זאב הלוי בן ר' חיים סולוביצ'יק זצ"ל) על התורה כתב בתשובה לשאלתנו העיקרית: "צריך ביאור מהי הברכה בך יברך ישראל כאפרים וכמנשה, וביאר הגרי"ד זצ"ל דהנה כל השבטים גדלו והתחנכו על ברכי יעקב אבינו בארץ כנען וזכו על ידי כך להיות שבטי י-ה, אך מנשה ואפרים לא זכו לכך, ולא עוד אלא שגדלו בארץ מצרים מקום הטומאה של עבודה זרה וגילוי עריות כדאיתא בחז"ל, ואעפ"כ זכו להגיע למדריגת השבטים, זהו הברכה שמברכים כל אדם מישראל שלא יהיה מושפע מסביבתו תהא אשר תהא כאפרים ומנשה בארץ מצרים".

הגרי"ז מבאר כי בדמותם של אפרים ומנשה היה חידוש, שלא היה בבנים, ואף לא בכל שאר הנכדים. כל הבנים, ויתר הנכדים, גדלו תחת הנהגתו וחינוכו, 'וזכו על ידי כך להיות שבטי י-ה'. אולם, אפרים ומנשה נולדו וגדלו לא בסביבתו של יעקב, וגרוע מכך – בסביבה נכרית וזרה, בתוככי טומאת מצרים. יעקב רואה את נכדיו אלו – ומתפעל. לפי ביאורו של הגרי"ז כוונת הברכה – תהא כאפרים ומנשה ששמרו על קדושתם ועצמיותם, ולא הושפעו לרעה מהסביבה.

כעין הדברים הללו שמעתי גם מהרב משה צבי נריה זצ"ל על הפסוק: "וְהָיָה בֵית יַעֲקֹב אֵשׁ וּבֵית יוֹסֵף לֶהָבָה". בארץ ישראל, וסמוך ליעקב אבינו, די בחינוך שהוא בבחינת 'אש'. אולם במצרים, ובתוך החברה המצרית, היה צריך יוסף להגדיל את האש עד כדי 'להבה', בשביל שיזכה לגדל את אפרים ומנשה להיות ראויים להשתייך לבית ישראל.

ובהמשך לדברים אלו, נראה לעניות דעתי להעמיק עוד ולומר: כל עוד רואה יעקב את בניו, ואף את נכדיו שגדלו תחת ברכיו, אין הוא יודע בוודאות כי דרכו, ודרך אבותיו, תמשיך לדורות הבאים. רק כאשר הוא רואה את נכדיו, שכאמור לא גדלו תחת חינוכו, וגרוע מכך – גדלו בסביבה מנוכרת לגמרי, ורואה כי אכן הם כבניו ממש, "כִּרְאוּבֵן וְשִׁמְעוֹן", הוא יודע ועד – נֵצַח יִשְׂרָאֵל לֹא יְשַׁקֵּר. הוא יודע שמעתה ואילך דרכו כבר אחוזה במידת הנצח, ותמשיך לדורות הבאים.

והדברים רמוזים בגמרא בתענית (ה ע"ב): "הכי אמר רבי יוחנן: יעקב אבינו לא מת. - אמר ליה: וכי בכדי ספדו ספדניא וחנטו חנטייא וקברו קברייא? - אמר ליה: מקרא אני דורש, שנאמר (ירמיהו ל) ואתה אל תירא עבדי יעקב נאם ה' ואל תחת ישראל כי הנני מושיעך מרחוק ואת זרעך מארץ שבים, מקיש הוא לזרעו, מה זרעו בחיים - אף הוא בחיים".

יעקב אבינו עומד עתה לפני מותו, לפני הפסקת חייו בעולם הזה. שאלה גדולה מנסרת בחלל האוויר – האם תישאר הקדושה והשכינה של האבות בעולם, או שמא תפסק ו'תמות' ? והנה הוא רואה שנכדיו, לא בניו בלבד, הולכים בדרך ה'. ולא רק נכדיו שגדלו בא"י, אלא אף נכדיו שגדלו בתוך הטומאה המצרית, והיו רחוקים מהשפעתו. רק אז הוא יודע –  חיי ממשיכים, 'לא אמות כי אחיה'. "מה זרעו בחיים – אף הוא בחיים".

ואפשר שזה עומק כוונת הזוהר על החביבות המיוחדת של הסב לנכדיו. סב רואה בנכדיו את בבואת עצמו המתממשת לדורות. כאשר הסב רואה את נכדיו יש לו שמחה מיוחדת, שכן הוא יודע שדרך חינוכו צלחה, וחייו ממשיכים בדורות הבאים.

נמצא כי כאשר אנו מברכים בנינו – 'ישימך א-להים כאפרים וכמנשה', כלולה בברכה זו בוודאי שיהיו כאברהם יצחק ויעקב. אלא שיעקב אבינו רצה יותר מכך - שאנו נברכם להיות כנכדיו, בני יוסף. שגילו שמדרגת האבות חקוקה בליבותם של הבנים לעולם, וכל רוחות שבעולם, לא יוכלו לכבותה.

בִּגְלַל אָבוֹת תּוֹשִׁיעַ בָּנִים, וְתָבִיא גְאֻלָּה לִבְנֵי בְנֵיהֶם.