ההליכה בצד המערבי בהר הבית מותרת

הרב אלקנה ליאור מגיב תגובה לרב סילבצקי ומבהיר שלדרכו של אביו, הרב דב ליאור, בוודאי מתאפשרת הליכה בצד המערבי של הר הבית צמוד לכותל.

הרב אלקנה ליאור , י' בטבת תשע"ח

הרב אלקנה ליאור
הרב אלקנה ליאור
צילום: עצמי

בימים אלה כמענה לשאלת רבים מהי דעתו של הגאון הרב דוב ליאור שליט"א בנוגע להליכה בהר הבית בצד המערבי. אשר עלתה בעקבות פרסום חוברת מאת הרב אברהם ישראל סילבצקי שליט"א, ר"מ בישיבת מרכז הרב, בנושא זה.

בה ישנו פרק (פ"י) שכותרתו "דרכו של הגר"ד ליאור שליט"א אינה מאפשרת הליכה בצד המערבי" ומכיון שידוע ומפורסם שהגר"ד ליאור שליט"א נוהג בעצמו בפועל לצעוד בצד המערבי צמוד לכותל וכך גם מורה לתלמידיו, נתבקשתי, בנו אלקנה, להבהיר את הדברים.

ראשית אפתח בברכת יישר כל לרב אב"י שהעלה למודעות את הסברות של האוסרים עלייה לכל מתחם הר הבית שלא יהיו בבחינת "הלכתא בלא טעמא". עצם העיסוק והבירור של מקום מקדשנו מתוך רצון כנה לגאולת המקום מקרב זאת, כפי שמרן ה"חפץ חיים" עודד ללמוד סדר קדשים לקרב את עבודת בית המקדש".

אתמקד כעת בהתייחסות ספציפית בעיקר כלפי הפרק הנ"ל העוסק בדעת אאמו"ר שליט"א משום שהדברים נחוצים. וביקשני אאמו"ר להזדרז כדי שלא יטעו רבים בדעתו. ואכתוב בקצרה עיקרי הדברים".

ישנם בפרק לפחות 2 טעויות מרכזיות אליהם אתייחס. טעות טכנית בחשבון, והשניה טעות בהבנת שיטתו של אאמו"ר מהצד הלמדני.

למאמרו המלא של הרב אלקנה ליאור לחצו כאן

הטעות הטכנית בחשבון

בחוברת צוטט חשבון שמותיר 8.94 מטר בלבד מעבר בצד המערבי. אולם נקודת ההתחלה של חישוב זה במקורו מהצד המערבי ביותר של הסלע כדמוכח שם עמ' 221 (בהוצאת תשס"ה, עמוד רלה בהוצאה הישנה) בטעות יסודה.

משום שבוודאי יש כאן טעות מן היסוד לחשבן את מדידת האזור המקודש לצד מערב מהקצה המערבי ביותר של הסלע (צח'רא) בעוד שלשיטה המזהה את הסלע כמקום המזבח, הנקב המזוהה כשיתין של המזבח נמצא במזרחו של הסלע (עשרה מטרים מזרחה). וא"כ נותרו 18.94 מטרים מרווח במערב! נתון ההופך את אפשרות ההליכה במערב למאד אפשרית! ברור כשמש שישנה כאן טעות.

אמנם הרב אב"י שליט"א אינו מקור הטעות. (אך ציטט חשבון מבלי לבודקו מקודם) אלא היא כבר בספרו של הרב גורן למרות שבכל הספר דקדק הגר"ש גורן בחישוביו, כנראה כאן "אגב שיטפיה לא דק" והדבר הוא "כשגגה שיוצאה מלפני השליט" ולמצער נפלה טעות. אך ברור שאם היינו מסיבים את תשומת לבו של הרב גורן מיד היה מתקן זאת שהרי זו טעות זועקת.

מה גם שבוודאי הרב גורן היה מודע לנתוני האמת, בכך שבמפה ששירטט בספרו (בעמ' 320) לשיטה זו יש מרווח מתאים לכך במערב. (במאמר המלא המצורף יש את כל החשבון המדוייק למפה להפליא!) לנגד עיניו של אאמו"ר עומדת תמיד מפה משורטטת זו,  ביודעו שזה החשבון האמיתי. כמו כן במאמר המלא יש ציון של טעות נוספת בחשבונו המותירה עוד 6 אמות במערב (אמנם רובה מתקזזת בשל חישוב מדוייק יותר של המרחק בין הסלע לצדו הפנימי של הכותל המערבי) ע"ש.

הטעות בהבנת שיטתו של אאמו"ר מהצד הלמדני

בהמשך הפרק הנ"ל בחוברת לאחר שהרב אב"י ציטט 3 ציטוטים מאד קצרים ממכתבי אאמו"ר שליט"א אליו בעניין, כתב כך: "דבר זה לכשעצמו איננו מובן לי דיו, שאם עדיין יש ספק אם מדובר במקום המזבח או במקום קודש הקדשים הרי שגם לדעת הרב ליאור שליט"א אין מסורת ברורה בנוגע למקום קודש הקדשים. ספק זה למעשה שומט את תוקף תשובת הרדב"ז ומותיר את מקום קודש הקדשים בספק וכו'...".

אולם במחילה מכ"ת אני לא מבין איך אחרי דברים כ"כ מפורשים בתשובות שקיבל מאאמו"ר (המצוטטים במאמר המלא) וכן בשו"ת דבר חברון חלק ג' סימן שס"ז שיצא לאור כבר בשנת תש"ע, בהם מבאר להדיא שהעיקר כרדב"ז. ניתן להסיק ולכתוב בשמו של אאמו"ר משפט כזה: "לדעת הרב ליאור שליט"א אין מסורת ברורה בנוגע למקום קודש הקדשים"? שהוא כ"כ מנוגד לכל מה שהוא מורה וכותב הרי הוא חוזר על זה בכל תשובה שהעיקר כרדב"ז?

ואם התקשה הרב אב"י שליט"א בינו לבין עצמו איך ילכו שיטות הרב גורן והרדב"ז יחדיו, הלוא הרב גורן חולק על הרדב"ז ומזהה את האבן לא כשתיה אלא כשיתין? הלוא אאמו"ר מתייחס גם לכך במפורש וכותב בתשובה "אע"פ שלא ברירא לן האם אבן הצכרה היא אבן השתיה או מקום השיתין, מ"מ באופן כללי זהו מקום המקדש" ובתשובה נוספת: "אכן יש להתחשב בדעות אלו ולמדוד לחומרא" ואבאר את כוונתו כלומר ניתן לקבל לחומרא את שיטת הרב גורן רק משום שבדוחק ניתן ליישבה עם המסורת עליה הסתמך הרדב"ז.

בכך שנעשה חילוק בתוך "המסורת" בין עיקר ושורש המסורת שמצביעה על כך שאבן זאת שימשה לתעודה גדולה במקדש (כלשון הגרימ"ט) שע"ז אי אפשר לערער. לבין המסורת על מיקומה ושמה המדוייק בתוך בית המקדש. ובזה ניתן לבאר את המסורת או על השתיה או על השיתין. העיקר ש"באופן כללי זהו מקום המקדש". ואם יישוב זה עם הרדב"ז נראה למישהו דחוק הרי נראה שאאמו"ר למד זאת מבעל השיטה בעצמו הלוא הוא הרב גורן, שהרי יישוב זה עם שיטת הרדב"ז כותב במפורש הגר"ש גורן עצמו בספרו בפרק כ' שלוש פעמים (מצוטט במאמר המלא).

וכן עקרון זה ברוח זאת מוכח כך גם  מדברי הגרי"מ טוקוצ'ינסקי. כמפורט במאמר המלא. כל הבנה אחרת בדרכו שגויה מאד ובניגוד לדעתו. (אני מבהיר זאת כנגד ההבנה המוטעה של הרב אב"י כאילו אאמו"ר מייחס לשתי השיטות הנ"ל משקל הלכתי שווה וכאילו נחלקו במחלוקת מאד עקרונית, דכ"ז אינו) ולכן ממילא זה שולל את האפשרויות שכל מקום המקדש זז דרומה או צפונה מה'רמה' המצויה כיום. זה מבחינת המיקום כלפי צפון-דרום. אמנם מבחינת המיקום כלפי מזרח-מערב. כאן אכן מתחשב אאמו"ר לחומרא באפשרות שהעלה הרב גורן שאולי אבן זו היא השיתין בהתאם למוסבר לעיל.

ועכ"ז אכן במסלול הליכתו בהר הבית בפועל מחמיר אאמו"ר מאד ונצמד כמה שניתן לכתלים במזרח ובמערב. ואף בצפון מתרחק צפונה מ"הרמה" ולא יורד משביל האספלט לכיוון ה"רמה". ובדרום משער המוגרבים הולך ישר לכוון מזרח. כך שמסלול זה מעוגן ומבוסס על יסודות איתנים מאד. כמובן לאחר טבילה כהלכתה.

לסיום, חשוב שכל הקולות ישמעו. הם מאזנים זה את זה. והעיקר שהאמת והשלום אהבו. כמו כן מודה אני מקרב לב לרב אב"י שליט"א שבזכותו זכיתי אף אני להעמיק בנושא הר הבית והמקדש ולברר יותר את דעתו של אאמו"ר שליט"א בענין. ומלאה הארץ דעה את ד' כמים לים מכסים.

ושנזכה שבזכות דרישת מקום מקדשינו והבירור לאמיתיותה של תורה במהרה יהפך צום העשירי לששון ולשמחה.