כבוד וביקורת כלפי ההנהגה

חובה לנהוג בכבוד כלפי ההנהגה, כי "אלמלא מוראה של מלכות, איש את רעהו חיים בלעו" (אבות ג, ב). גם בהיבט החיובי יש לכבד, להעריך ולהודות על המאמץ שהמנהיג פועל לטובת הציבור.

הרב שלמה רוזנפלד , ט"ו בטבת תשע"ח

הרב שלמה רוזנפלד
הרב שלמה רוזנפלד
צילום: עצמי

חובה לנהוג בכבוד כלפי ההנהגה, כי "אלמלא מוראה של מלכות, איש את רעהו חיים בלעו" (אבות ג, ב). גם בהיבט החיובי יש לכבד, להעריך ולהודות על המאמץ שהמנהיג פועל לטובת הציבור.

נכון שגם חובה לבקר את נבחרי הציבור על  אי מלוי חובותיהם, ובוודאי על דרכי הנהגה שאין בהן מוסר וצדק.

מילוי שתי חובות אלה צריך להיעשות בחכמה, בנימוס, בנחישות, ומתוך דרישת האמת והצדק. גדולי עולם למדו אותנו כיצד לעשות זאת: יוסף משה ואליה. 

המדרש במכילתא דרבי ישמעאל (בא--מסכתא דפסחא פרשה יג) מביא מספר דוגמאות לכך, כאשר חלקן קרו גם בהיות ישראל בגלות וגם בהיות מלך בישראל: "וירדו כל עבדיך אלה אלי" (שמות יא, ח) שאין ת"ל אלה, אלא שסופך עתיד להיות בראשם ולירד בראשונה, אלא מלמד שמשה חלק כבוד למלכות. וכן הקדוש ברוך הוא אמר לו: חלוק כבוד למלכות, שנאמר: וידבר ד' אל משה ואל אהרן, ויצום אל פרעה", צום לחלק כבוד למלכות וכן מצינו ביוסף, שחלק כבוד למלכות, שנאמר: "בלעדי אלהים יענה את שלום פרעה" (בראשית מא טז). וכן יעקב חלק כבוד למלכות שנאמר: "ויתחזק ישראל וישב על המטה" (בראשית מח ב). וכן אליהו חלק כבוד למלכות שנאמר: "ויד ה' היתה אל אליהו וישנס מתניו וירץ לפני אחאב" (מ"א =מלכים א'= יח מו). וכן חנניה מישאל ועזריה חלקו...

ביחד עם זאת, לא נמנעו אותם גדולי עולם לעמוד בתקיפות על מילוי דרישותיהם ולייצג הציבור שלהם בשליחותם. יוסף העיר לפרעה, בדורשו להביא את אביו לקבורה בארץ, כי אם ידרוש ממנו לבטל השבועה לאביו, גם יוסף יבטל השבועה לפרעה, שלא יגלה שידע יותר שפות ממנו.

גם משה, כמה פעמים דרש בתקיפות ואף בעקיצה ואירוניה. כגון בשמות (ט,יג) "וַיֹּ֤אמֶר ד' אֶל־מֹשֶׁ֔ה: הַשְׁכֵּ֣ם בַּבֹּ֔קֶר וְהִתְיַצֵּ֖ב לִפְנֵ֣י פַרְעֹ֑ה". ראשית, דווקא בהשכמה, ועל כך אומר השמות רבה (וילנא) וארא יא,א: "למה בהשכמה א"ר ברכיה לפי שהיה פרעה הרשע אומר ומה בנו של עמרם זה הולך ובא אלינו בכל בקר ובקר אלא עד שלא יבא אלך ואצא לי מכאן, והקב"ה שהוא בוחן לבבות אמר ליה למשה הוי יודע שהרשע הזה כך מחשב בלבו אלא עד שלא יצא קדם לפניו". 

משמע, שרצה להיעלם למשה, ולכן הקדימו. מוסיף המדרש אגדה (בובר) וארא פרק ח,טז : "לפי שאותו הרשע משתבח ואומר שאינו יוצא לנקביו שהוא אלוה, לכך אמר הנה יוצא המימה בהשכמה והוצרך לגדולים, מיד משה הלך ואחזו, אמר לו הנח לי שאעשה צרכי, ואחר כך אדבר עמך, אמר לו וכי יש אלוה שהוא צריך לנקביו, אמר לו וכי אני אלוה, אמר לו אם אין [אתה] אלוה ולמה תשבח עצמך בזה, אמר לו ולפני [מי] משבח עצמי, אמר לו לפני המצרים, אמר לו אותם שוטים הם ואינן בחשבון בני אדם, כי אם בחשבון חמורים, שנאמר אשר בשר חמורים בשרם (יחזקאל כ"ג כ')".

משמע, כי משה גם גילה את קלונו. ומוסיף הרמב''ן: "והטעם, כי בדם בעבור היותה המכה הראשונה רצה שיעשנה לעיניו ובלי יראה ממנו. וזה טעם ונצבת לקראתו (לעיל ז טו), והתיצב לפני פרעה (פסוק טז), שיעמוד כנגדו ביד רמה ומנמק זאת: רצה הקדוש ברוך הוא שיהיה לעיני כל העם, כי בצאת המלך המימה ילכו מרבית העם אחריו, והנה יתרה אותו לעיניהם אולי יצעקו אל אדוניהם לשוב מדרכו הרעה".

גם אליהו הנביא מכבד את אחאב ורץ לפניו כברת דרך ארוכה, כנ''ל, אך מאשימו כי הוא "עוכר ישראל" על שמחטיא הציבור וגורם לו לפורענויות.

הרבה ענווה ודוגמה אישית, וחתירה לאמת וצדק, נדרשים לפני  שנבקר את ההנהגה. במיוחד, זהירות מלשון הרע, ובמיוחד כאשר היא מעוטפת בסיסמאות של "חובת הציבור לדעת" ו"דאגה לחופש", ועוד.

כדי שנהיה אמתיים,  גם נדע לעשות זאת בשקט ובתקיפות. רק אם אין בררה, נעשה זאת בפרהסיא, וגם אז בתוקף וברגישות.