לא עושים צדק, בלי עו"סים

צוריה רייכנר , כ"ג בטבת תשע"ח

ערוץ 7

נתונים שפורסמו בימים האחרונים בכלי התקשורת מציגים מציאות עגומה בנוגע למספר העובדים הסוציאליים בפריפריה. בעוד בסביון כל עובד סוציאלי אמון על  147 מטופלים, בכפר שמריהו על 107 מטופלים ובתל אביב על 289, ברהט מדובר על 645 מטופלים לכל עובד סוציאלי ובמועצה האזורית אשכול לכל עו"ס יש כ-430 תיקי מטופלים. בסך הכול, בכל מחוז הדרום, כל עובד סוציאלי מטפל בממוצע במעל שלוש מאות תיקים. כאן המקום להזכיר שעל פי המלצת אחת מוועדות המשנה של הוועדה למלחמה בעוני שהוקמה על ידי הממשלה הקודמת, היעד לכל עובד סוציאלי המטפל במשפחות, צריך להיות 50–60 משפחות לכל היותר. לכך צריכים להוסיף שבפריפריה הצורך בעובדים הסוציאליים גדול יותר בגלל הפערים החברתיים. מדובר באוכלוסיות היותר מורכבות במדינה, ודווקא שם התמיכה והטיפול בבעיות דלים.

המחסור בעובדים סוציאליים בפריפריה פוגע באופן ישיר בכלל האוכלוסייה, ומרחיב את הבעיות החברתיות. ח"כ לשעבר פנינה תמנו-שטה טענה בעבר, בדיון שהתקיים בכנסת, שהמחסור בעובדים סוציאליים ברשות לשיקום האסיר, דווקא בפריפריה, גורם להשארת קטינים בכלא יותר מהנדרש. חלק מהקטינים שכבר יכולים להשתחרר מהכלא בניכוי שליש עקב התנהגות טובה, נשארים מאחורי סורג ובריח בגלל מחסור בעו"סים שיוכלו לעקוב אחר שיקומם.

המקור העיקרי לבעיית המחסור בעוס"ים בפריפריה נמצא במשרד האוצר, שאינו מקצה מספיק משאבים על מנת להרחיב את מספר תקני העובדים הסוציאליים. כשקיים מחסור בתקציב ובכוח אדם לשכות הרווחה העירוניות אינן מסוגלות להעניק לתושביהם טיפול ראוי וכך לא מתקיימים מניעה וטיפול ארוך טווח, אלא רק כיבוי שריפות. בתוך כל העומס בלשכות הרווחה, קשה לנהל דיון רגיש וטיפול אמתי והעובדים הסוציאליים נאלצים לטפל רק במקרים דחופים הדורשים מענה מידי.

כדי לשנות את המציאות נדרשת קודם כל מודעות שעשויה אולי לחולל שינוי. נדרשת הבנה שהמצב כפי שהוא היום פוגע באוכלוסיות חלשות, ושהתיקים ברווחה לא מטופלים כראוי בגלל המחסור בתקנים.

שנית, כדי להגדיל את מספר התקנים של העו"סים ברשויות יש לפעול לביטול שיטת המאצ'ינג (מימון תואם) לתקציבי רווחה שמעמיקה את הפערים. על פי שיטה זו, תקציב המדינה מותנה ביכולת של הרשויות להשתתף במימון השירותים. כשהמדינה מתנה למשל מימון של 75 אלף שקלים לתקן של עובד סוציאלי במאצ'ינג של הרשות בגובה 25 אלף שקלים, רשות מקומית עשירה תשלם את הסכום הנדרש, תקבל את הסכום מהמדינה, ותוסיף לעצמה עובד סוציאלי.  לעומתה, רשות מקומית ענייה שאין ביכולתה לשלם את הסכום הנדרש, לא תקבל את המימון מהמדינה ותפסיד את התקן. כך מפלה שיטת המאצ'ינג לרעה את הרשויות החלשות ומעמיקה עוד יותר את הפערים.

המחסור בעובדים סוציאליים דורש התייחסות והתערבות מידית. 645 מטופלים לעובד סוציאלי אחד, זה נתון שאינו מתקבל על הדעת ועלול להגיע במצבים מסוימים לסכנת נפשות. לא פחות.