שגרה מקדשית
שגרה מקדשית

השבוע התבשרנו על ידי ארגון ייראה, העוקב ומתעד את מספרי היהודים העולים להר הבית בקדושה ובטהרה, בנתוני העליה לחודש טבת.

הנתונים הדהימו אותי. אני עולה להר הבית מאז שנת תשנ"א ונמצא בהר לעתים מזומנות, וגם אני נדהמתי מהנתונים.

במהלך חודש טבת תשע"ח עלו להר הבית בטהרה 1849 יהודים לעומת 1078 יהודים שעולו בטהרה בשנה תשע"ז. 771 יהודים יותר, זהו גידול בלתי נתפס של 71%. אבל הדבר שהדהים אותי ביותר לא היה דווקא הגידול המספרי, אלא הצורה בו נוצר גידול מדהים זה. אם בעבר תנועות המקדש פעלו במרץ בשביל להביא יהודים להר הבית וארגנו עליות המוניות ומאורגנות כדוגמת עליית ה-1000 ביום ירושלים תשע"ז. בחודש טבת לא היתה שום התארגנות לעליות המוניות, למעט ביום האחרון של חנוכה.

מעבר לכך, חודש טבת הוא שיא החורף, הימים קצרים והלילות ארוכים, מזג האויר סגרירי ולא מזמין. וכבר בימי הבית דווקא חודש זה סימן את ירידת הפעילות במקדש ואת הכניסה ל'תרדמת חורף' עד לאביב.

אם נתעמק ונתבונן בקבוצות העולים שיצרו את הגידול בחודש טבת נראה דבר מעניין. נראה משפחות על זקניהם וטפם שעלו לכבוד הגעת סב המשפחה לגבורות. נראה כלות ערב חופתן, נראה  חתנים עם מלויהם טרם יכנסו לחופה. נראה משפחות שלמות שעולות עם חתני בר מצווה, למשל חתן בר מצווה שעלה להר הבית עם עשרים בני משפחה, בהם הסבתא, הההורים והאחים.. נראה גם משפחות שעולות 'סתם' להודות לה' לרגל ארוע משפחתי.

למול עינינו הולכת ונוצרת תופעה, יהודים עולים להר הבית לא כהפגנת נוכחות ודרישת ריבונות אלא כשגרה יהודית, עקבית שקטה ועוצמתית. באופן טבעי ופרטי בלי שאף אחד יארגן זאת.

יש כמובן חשיבות רבה לעליות הגדולות והמאורגנות. אבל העליות המשפחתיות השקטות והספונטניות עוצמתיות הרבה יותר והם מעידים על השינוי הגדול שקורה מול עיננו

אחרי 2000 שנות גלות, עם ישראל חוזר להר הבית. התהליך החל, אף אחד לא יוכל לעצור אותו