פה קבור הכלב

חבריי הליברלים הפוסט מודרניים, יצא המרצע מן השק. רון חולדאי חשף אתכם ברגע של חולשה: אתם ש-מ-ר-נ-י-ם. רק נדמה לכם שאתם ליברלים.

צבי גילה , ו' בשבט תשע"ח

צבי גילה
צבי גילה
צילום: טל מילר

חיה ותן לחיות. הגדר את עצמך כאוות נפשך. כי לאורח החיים האנושי אין גדרים. לתבנית החיים האנושית אין מקור טבעי. צורות החיים המקובלות נובעות מ'הבניה חברתית', סט דעות קדומות שמדכאות את רוח החופש של האדם.

אנחנו, הליברלים הפוסט מודרניים, נשתחרר מכל העכבות המסורתיות, לא ניכנע למודלים מדומיינים. בעולם החדש שלנו אין הבדל בין איש לאישה. בחברה הבלתי מוגבלת שלנו יש אינספור זהויות ונטיות מיניות, וגם הן נזילות.

בעידן הרב-תרבותי הלאומיות מיותרת והאחר הוא אני. בסצנת הנאורות של המאה העשרים ואחת, כל עוד לא תזיק לשכנך, תוכל לבחור ה-כ-ל, ללא שום סייגים. לבחור זהות, לבחור מגדר, לבחור נטיה, לבחור עם מי להתחתן, לבחור מה לאכול, אפילו כלב. לא. זה לא. מה פתאום? לאכול כלב?! אתה לא מתבייש?!
 
אבל בעצם, למה לא?
חבריי הליברלים הפוסט מודרניים, יצא המרצע מן השק. רון חולדאי חשף אתכם ברגע של חולשה: אתם ש-מ-ר-נ-י-ם. רק נדמה לכם שאתם ליברלים. בסתר לבכם גם אתם מאמינים שיש דברים שהם טאבו. גם אם אתם לא יודעים להסביר למה, יש התנהגויות שאינן לגיטימיות בעיניכם.

נכון, שנים של אינדוקטרינציה אקדמית בחוגי המגדר הצליחו לערפל את החושים הטבעיים. תעמולה תקשורתית להט"בית עיקשת שיבשה את המבט הפשוט על המציאות. אבל בקצה יש דברים שברורים גם לכם, כל כך ברורים שאתם אפילו לא מצליחים להסביר מדוע. כל כך ברורים, כאילו הם הוטמעו בטבע הנפשי של האדם, בנורמליות הבסיסית הזאת שאתם מפחדים להודות בקיומה. 

ההרעשה הכבדה ברשתות החברתיות סביב האמירה של רון חולדאי: "אכלתי כלב, זה טעים", המתקפות האינטואיטיביות של הצפונים אצילי הנפש, מגלות שהליברליזם אינו באמת שיטתי, אין בו עקביות, משום שהוא בעיקר רגשי. אין בו תזה אלא אג'נדה. "נורמפוביה".

חלקים גדולים מהאנושות נמצאים כיום בחטיפה הרגשית הזאת, אבל כמו כל התרגשות, גם זה יעבור. האדם יתעורר מחלום הבלהות-שבהקיץ, ישוב אל טבעו, אל העצמיות שבזהויות, אל החירות שבהגדרות. הנה, זה כבר מתחיל לקרות.