טרור התאונות

את הכאב הנורא על אבדן חיי יהודים יקרים, כאב המפלח את הלב, אנחנו חווים לצערנו לעתים קרובות.

הרב אריאל לוי , י' בשבט תשע"ח

הרב אריאל לוי
הרב אריאל לוי
צילום: עצמי

מה גדול הצער והכאב, עד כמה התסכול שוב ושוב מפלח את הלב! כל הנוסע בכבישי יו"ש רואה לנגד עיניו מידי יום את פראותם של פראי האדם, את זילותם בחיי אדם, את הנהיגה הפרועה.

מעשים שבכל יום: הם עוקפים בקו לבן חמש משאיות!!! יוצאים מצומת בלי להסתכל אם רכב בא מהצד! אין אצלם ערך וחשיבות לחיי אדם.

והנה, שוב נגדעו חייהם של שני ילדי ישראל טהורים ותמימים, ומשפחה נשארה כאובה עד תהומות נפש. גדול כים שברה, מי ירפא לה?

את הכאב הנורא על אבדן חיי יהודים יקרים, כאב המפלח את הלב, אנחנו חווים לצערנו לעתים קרובות. והתסכול גדל שבעתיים כשאנו יודעים שאם הייתה אכפתיות אמתית למנהיגי הציבור, והיו חוקי התורה בראש מעיינם גם בתחום הלאומי, או אז הרבה יהודים יקרים היו כעת חיים וקיימים, ודם יהודי לא היה נשפך כמים.

אין ספק שעלינו לעשות כל שבאפשרותנו להציל עשוק מיד עושקו, ולהשתדל למנוע שפך דם יהודי להבא. (כשנרצח בטרור התאונות ינון לבנון הי"ד ע"י האויב, קיבל הרוצח עונש מגוחך ביותר, שיש בו אמירה סמויה לאויב: לא נורא, מה כבר קרה, אפשר להמשיך לרסק חיים של יהודים).

כאשר המשטרה אוכפת את החוק על הפראים, היא עושה עבודת קודש. והלוואי יאכפו כמו שצריך, והללו ילמדו לקח.

אך בציבור רווחת תחושה של תסכול כאשר מרגישים זלזול בחיינו ובחיי ילדינו האהובים. כשרוצחים מכל מיני סוגים לא נענשים, כשפועלים רק כנגד מרצחים בודדים ולא עושים פעולות תגמול ממלכתיות ע"י השלטונות כדי למנוע את הרצח הבא, הכאב רק מתעצם. חילול ה'!

אך אל לנו להישאר רק עם רגשות של כאב צער ותסכול. אזלת יד והרמת ידיים היא בוודאי לא הפתרון.

יחד עם כל ההשתדלות הנצרכת, עלינו לחשב חשבונו של עולם. אם כה גדול הוא הצער והכאב על אבדן חיי אדם, הרי שצריך למנוע מראש כל מקרה חמור שכזה. אין ספק שעלינו לתקן ולהיזהר מעתה בכל זהירות בדרכים. לשמור על חוקי התנועה ולדקדק בהם. לא לעקוף כיכרות, לא לענות לטלפונים תוך כדי נהיגה, לא לצאת לעקיפה בקו לבן, ועוד.

ואם בגשמיות, כל שכן ברוחניות. רבותינו לימדו אותנו שקשה המחטיאו יותר מן ההורגו!

זה אמנם ביטוי חריף, אבל הוא דברי אלקים חיים, והוא אמיתה של תורה!

כמה גדול הכאב על התאונות הרוחניות שגורמות לשריפת נשמות זכות וטהורות כאשר לא חוסמים את האינטרנט כמו שצריך, בחסימה הרמטית לחלוטין מכל מרעין בישין!

כמה גדול הכאב על חומות הצניעות שנפרצו, ודברים כל כך בסיסיים נרמסו והפכו ללעג וקלס. כמה גדול הכאב על רוח טהרה שהייתה וכמו נעלמה. ובזה מוטל עלינו בוודאי לפעול בכל הכוחות! לענ"ד זה לא אמתי  מצידנו לצפות לטפל באויב אם אנו בעצמנו מכניסים אויב רוחני למוחנו ללבנו ולתודעתנו. איך מושגי צניעות כה בסיסיים נהפכו להיות מזולזלים???

הלוואי ונזכה לקשוט עצמינו תחילה, ולהבין שכל מה שמרחיק מקרבת הבורא הוא אוייב איום ונורא, לא כדי ליפול ברוחינו חלילה, אלא כדי לקרוא לילד בשמו, למגר לחלוטין כל רעה חולה מקרבינו, ולהתחיל לחיות חיים אמתיים! "

כי רק הדבקות בה' היא הטוב, וכל זולת זה שיחשבוהו בני האדם לטוב אינו אלא הבל ושווא נתעה!"

אם חפצי חיים אנו, נהיה אמתיים. עלינו לדעת שלא אמתי להיות מתוסכל מכך שלא מטפלים באויב כמו שצריך, אם אנחנו מכניסים אויב רוחני לתוך ביתנו או כיסנו. מי שנחשף לתרבות של זלזול בתורה ולומדיה, לרמיסת הצניעות וטהרתן של ישראל עד עפר, עד כדי שלצערינו "פרוץ מרובה על העומד", גם אם הוא יהודי מאמין, הקרירות שמחלחלת בו הורסת כל חלקה טובה.

והלוואי יחוס וירחם עלינו ה' וישיב רוחו בנו כבימי קדם, שנזכה לחיות, בגשמיות. אבל לחיות חיים אמתיים, עם משמעות. חיים שנחשיב בהם את שמחת המצוות ואת ערכי הקדושה והצניעות.