האסיר שפספסתם!

הרב נתנאל יוסיפון , י"ט בשבט תשע"ח

הרב נתנאל יוסיפון
הרב נתנאל יוסיפון
עצמי

מספרים, שצדיק אחד שאל את חבירו על דרך עבודת ה' של רבי מרדכי מלכוביטש, (שיום ההילולא שלו ב – יג' שבט). השיב החבר: הדרך היא, שהדיבור יוצא מתוך העקב. זהו שכתוב: "כל עצמותי תאמרנה".

ובאמת רבי מרדכי היה מתפלל לה' בכל גופו, עד שמספרים שאמר פעם: "שמענו על דבר ציפור אחת, שהיא מזמרת לה' שיר תהילה בהתלהבות גדולה כל כך, עד שגופה מתבקע. אבל אני מתפלל ונשאר בריא ושלם, אם כן מה ערך תפילתי?"

והנה, לאחר זמן, התפלל רבי מרדכי בהתלהבות גדולה, עד שאירע קרע בריאתו. הרופאים כבר נואשו מחייו, אבל הוא התפלל לה' – "הרי חפצתי להתפלל כך לא תפילה אחת בלבד, אני רוצה להוסיף ולהתפלל"". עזר לו ה' והתרפא.

פעם אחת, שמע אחד הרופאים שטיפלו בו, כי עודנו חי, הגיב ואמר – אם כן, הוא חי ללא ריאה! (אור הגנוז עמ' 343).

סיפורים אלו גונזים בחובם נקודה חשובה בעבודת ה', נקודה המתאימה לעבודת ה' בארץ ישראל בכלל, וב- ט"ו בשבט בפרט.

העקב הוא הנקודה הנמוכה ביותר בגוף האדם. יתר על כן – לעומת אצבעות כף הרגל ההולכות לפני האדם, הרי שהעקב נסרח בעקבותיהם, וממילא כביכול זה חלק טפל בגוף האדם. מאידך – דווקא העקב נותן יציבות לכל הגוף.

מה העניין – לדבר דרך העקב? הרי דיבור הוא עניין רוחני, ועקב הוא החלק הגופני הנמוך?

התשובה נעוצה בהסברו של המהר"ל על כך, שהדיבור הוא חיבור גוף ורוח. הדיבור הוא הדרך בה אנו מתרגמים את העולם הרוחני שלנו, עולם המחשבה, ומביאים אותו לידי ביטוי בעולם המעשי. בנוסף, בדיבור אנו נושפים אוויר – רוח לכלי המבטא הפיזיים שבפה, וכך משתתפים גם הרוח וגם הגוף בדיבור. כלומר – סוד הדיבור הוא בהבנה שיש קשר הדוק בין הגוף והנפש.

המדבר דרך העקב הוא מי שמרחיב תובנה זאת, ומבין שגופינו הוא ביטוי לרוחניותנו, ולכן עלינו לפגוש את ה' ממש בגוף עד העקב. ואכן, נפסק להלכה לכתחילה שמי שאחד מאברי גופו מלוכלך בצואה, גם אם אבר זה מכוסה, אסור לו להתפלל. וטעם הדבר, כי התפילה אינה רק בפה בבחינת 'כל הנשמה תהלל י-ה', אלא ממש 'כל עצמותי תאמרנה', (שו"ע או"ח עו, ד, ומשנ"ב שם).

דרך עבודת ה' זו מודגשת בעיקר בארץ ישראל. בארץ ישראל גם האדמה, החלק החומרי והנמוך ביותר , קדושה. ואכן רבי מרדכי היה גבאי צדקה של עניי ארץ ישראל, ונושא זה היה מרכזי ביותר בעבודת ה' שלו. לפני ואחרי כל פעולה מפעולות היום כתפילה ואכילה, היה מנדב כספים לארץ ישראל. (ופרט מעניין בתולדותיו, כשנאסר בעל התניא במאסר המפורסם, נאסר גם רבי מרדכי, וסיבת המאסר הייתה שהוא שלח כספים לארץ ישראל, שהייתה בשליטת טורקיה שנלחמה ברוסים).  

ואם בכל השנה, אנו מדגישים זאת בארץ ישראל, הרי שבט"ו בשבט, זה ממש מרכז העניין. אוכלים אנו מפירות ארץ ישראל. במבט חיצוני, אלו פירות רגילים כפירות חוץ לארץ, אך גדולי ישראל גילו לנו, שפירות אלו הם חומריות המבטאת רוחניות, ולכן הם גונזים בחובם עניינים רוחניים נעלים.

וכך כתב על פירות הארץ, בעל 'מור וקציעה' – "אנו ודאי צריכין להם, כי פירות ארץ ישראל מוסיפים כח וחכמה... ולהודיענו שפירותיה נותנים חיים לעם עליה, ומוסיפים כח וגבורת ההשכלה, לפיכך היו מרבים לאכול מהם...".

ויהי רצון, שנזכה לפגוש את ה' בשלימות, בבחינת 'ליבי ובשרי ירננו לא-ל חי'!

בעז"ה, במוצאי ט"ו בשבט, נקיים התוועדות על טהרת פירות הארץ באולמי 'שירת ירושלים'. כולם מוזמנים!