הרב יאיר אוריאל זצ"ל

הרב יאיר היה אור של אמונת חכמים, של שימוש תלמידי חכמים ודבקות ברבו הגדול הרצ"יה קוק זצ"ל והליכה בדרכיו

הרב אריאל לוי , כ"א בשבט תשע"ח

הרב אריאל לוי
הרב אריאל לוי
צילום: עצמי

"כי הנה החושך יכסה ארץ".  הבלי הדמיון והאשליות של העולם הזה שאנו טועים להיסחף אחריהן לרוב, מחשיכות את האור האלוקי מלהאיר בנשמותינו. כמה מלאים אנו בגעגועים לאותם צדיקים שזכו לצאת מאפילת הבלי העולם לאורה של תורה! 

ובכן, חשוב להזכיר לעצמנו את אלו שעברו את מבוך תעתועי העוה"ז ויצאו ממנו בשלום, בלי להניח עצמם ליפול לבור המחשיך את אור הנשמה. אולי כך נזכה ליישר אורחותינו ולהרים עיננו לקדושים אשר בארץ המה ולשים כל חפצינו בהם.

זכינו אנו בדורנו לאור בהיר ומיוחד, אורו של הרב יאיר אוריאל זצ"ל.

הוא אשר עזב את החשבונות הרבים אשר ביקשו להם בני האדם והתמסר להיות כולו שקוע בתורתנו הקדושה.
הרב יאיר היה אור של שקידה והתמדה בתורתנו הקדושה בהעמקה ובמסירות, עם אומנות נפלאה ויחודית של הסתרה שהסתיר  את גדלותו.

אור של טבעיות. בלי יח"ץ, בלי לרצות לעשות רושם על אחרים. בלי טיפת גאוה. נדמה שנכללו בו כל מ"ח דרכי קנין תורה המנויים בפרקי אבות.

הרב יאיר הוא שהאיר אור של אהבת הארץ ומסירות ליישובה ולבניינה. הלך עם הרב לוינגר זצ"ל באהבה כה רבה, בהוקרה ובהערכה. זכה והיה בין מייסדי הישוב היהודי בחברון ולא החזיק טובה לעצמו, ולא התפאר בהישגים כאלו או אחרים.

הרב יאיר היה אור של אמונת חכמים, של שימוש תלמידי חכמים ודבקות ברבו הגדול הרצ"יה קוק זצ"ל והליכה בדרכיו.

ומה יותר מדוייק מהגדרת מורו ורבו הגדול הרצי"ה זצ"ל, שהגדיר בתמצית את אישיותו של הרב יאיר: "מסילת ישרים מהלך"!! ואמר הרצי"ה: "כשהרב יאיר מדבר, זה כאילו אני מדבר". כולו קודש. בלתי לה' לבדו.

הוא אשר האיר לנו בדוגמא אישית את שמחת המצוות. איך היה רוקד בשמחה טבעית בקבלת שבת מחוץ לבית הכנסת אברהם אבינו ע"ה!

הוא אשר האיר אור של עין טובה. האיר אור של אמון בבני אדם, של הקשבה והכלה ותמיכה בשבורי לב. איך היה לומד מכל אדם! איך היה מתפעל מכל דבר תורה של בחור צעיר, כאילו שמע פעם ראשונה דברים נפלאים ועמוקים שלא שמעתן אוזן מעולם!

ומנהגו היה, שהיה תמיד בשמחה. מסתובב עם כובע פשוט, עם עגלת קניות, ושמח במצוות ה' עד מאד.

כל השבוע היה הרב יאיר באהלה של תורה. באהלה של תורת ארץ ישראל. לומד ומלמד בקרית ארבע ולעיתים שב לביתו שבחברון, ומאוחר יותר נוסע במוצ"ש למכון מאיר בירושלים וחוזר בערב שבת, למעט חופשות בין הזמנים וחגים אחרים בהם זכינו לאורו בחברון. וזה מקצת דמקצת שבחו.

מתהלך בתומו צדיק, אשרי בניו אחריו.

אשרי אשתו הרבנית המסורה לתורתו, צדקתו עומדת לה לעד.

והלוואי יהיה לנו לעיניים, ודרכיו הקדושות נר לרגלינו. הלוואי נזכה להתאבק בעפר רגליו.