הזיכרון הפולני

ד"ר מלי איזנברג , כ"א בשבט תשע"ח

ערוץ 7

בית המחוקקים הפולני אישר בחודש האחרון הצעת חוק שלפיו אמירות שיש בהן משום הטלת אחריות על פולין לפשעים שביצעה גרמניה הנאצית בזמן מלחמת העולם השנייה, כמו גם השימוש בביטוי "מחנה השמדה פולני".יוגדרו כפשע ויגררו ענישה של עד שלוש שנות מאסר.

מהלך זה לא מפתיע את הבקיאים במתרחש במאבק על הזכרון הפולני בשנים האחרונות, אשר במהלכו הולך ומתעצב נרטיב חלופי מזה המוכר לנו - כזה המעמיד את העם הפולני כקורבן בלבד וכמי ששם ידו בכפו להצלת יהודים תחת המשטר הנאצי.

בנרטיב זה אין מקום לדבר על פשעים שביצעו פולנים כנגד יהודים, ומעתה הדבר גם יוגדר כעבירה פלילית. הממשלה הפולנית לא מתמהמהת לממש את איומיה, והנה השר נפתלי בנט שתכנן ביקור בפולין התבשר כעת כי ביקורו בוטל מאחר שהתבטא נגד המדינה ואמר כי "לעם הפולני היתה מעורבות מוכחת לרצח היהודים בשואה"

אז נכון, העם הפולני היה קורבן של המשטר הטוטאליטרי הנאצי – אך כמו שעובדה זו לא מנעה מקרב מעטים בציבור הפולני להציל יהודים, כך גם שעובדת היותם קורבנות לא מנעה מפולנים רבים (הרבה יותר מאלו הראשונים!) לשמש כקורבן וכמקרבן בו זמנית.

הביטוי "מחנה השמדה פולני" אכן לא נכון היסטורית, יש לומר "מחנות השמדה גרמניים בפולין". אך יהיה זה פשע לכרוך יחד את הדרישה לדיוק ההיסטורי הנ"ל, יחד עם הדרישה לסילוף האמת ההיסטורית בצורת "נקיון כפיה" של האוכלוסייה הפולנית בתקופת השואה.

בפולין חיו טרם שואה כשלושה ורבע מיליון יהודים, מרביתם נרצחו בידי הגרמנים ועוזריהם המקומיים, רק כ- 10% מתוכם ניצלו בסיועם של פולנים שכ-6,706 הוכרו כחסידי אומות העולם. בתרבות הזיכרון הפולנית חל שינוי דרמטי בשנים האחרונות – מצד אחד אנו עדים למהלכים ממשלתיים שנועדו להעצמת חלקם של חסידי אומות העולם בשורה של מוזיאונים ותערוכות שהוקמו ע"י מוסדות השלטון ובמימונו.

אלא שבמקביל אנו עדים לשכתוב בוטה של ההיסטוריה של מלחמת העולם והשואה – ניסיון להפליל כל מי שיתייחס לחלקה המשמעותי של האוכלוסייה הפולנית בשיתוף פעולה עם מבצעי ההשמדה ואף במעשי רצח עצמיים שבוצעו ע"י פולנים בשכניהם היהודים מתוך אנטישמיות דתית קנאית. לצד פרשות שזכו למחקרים מפורסמים כמו "פרשת ידוובנה", ישנן עדויות רבות למקרים של רצח יהודים ביוזמת פולנים באזורים שונים של פולין בעיקר בשנת הכיבוש הראשונה ובמקרים רבים עוד טרם הקמת הגטאות.

כך למשל הוא סיפורו של הרשל צבי גלבטרונק יליד וורשה, בנם הבכור של אליהו יצחק ולאה גלבטרונק שהיה מראשי הקהילה היהודית בפאלניץ, עיירת נופש בפרברי ורשה, אשר בה התגוררו ערב השואה 5,300 יהודים שהיוו 66% מתושבי העיירה. הרשל שרת כקצין בצבא הפולני, ולימים קבל סמיכות לרבנות, נישא לחנה, היה אב לארבעה ילדים, קבע את ביתו בפאלניץ ועסק במסחר טבק ובצרכי ציבור. היחסים שבין יהודי פאלניץ לאוכלוסייה הפולנית הקטנה בעיירה הוחרפו מאד לאחר מלחמת העולם הראשונה, והלכו והידרדרו ככל שהמשבר הכלכלי החריף ועם התגברות האנטישמיות בפולין בין שתי מלחמות העולם.

הרשל צבי גלבטרונק נתלה ע"י תושבי פאלניץ הפולנים, בכיכר העיר, בשנת 1940.

כשלושה מיליון יהודים נרצחו בפולין בידי הגרמנים ובידי משתפי פעולה מקומיים, בעבר קבלו נציגי פולין אחריות מוסרית והיסטורית גם לפרק השחור בתולדות עמם, זהו הנושא העיקרי והמהותי אותו מנסה השלטון הפולני הנוכחי למחוק מספרי ההיסטוריה – בעוד העדים להתרחשות חיים בינינו.

המאבק כנגד החוק הוא מאבקו של העם היהודי ושל מדינת ישראל על ההיסטוריה ועל תרבות זיכרון שאל לה לטשטש את חלקם ואחריותם של העמים שהיו שותפים לרצח יהודים בתקופת השואה.