חרב היונה

דוד גוטמן , כ"ב בשבט תשע"ח

ערוץ 7

נבואות כזב בשם אלוהים אחרים, שאין יותר מנוס- "יש להקים במה וכך עבודתה: עולים מצד שמאל ומסובבים המזבח וסומכים ידיהם על ראש הקורבן ושרים לו שיר של שלום ולוחשים בלאט "אללה הוא אכבר!"

ובסיבוב שני לוחשים ויורים, לוחשים ויורים- "פלשתין ושתי מדינות לשני עמים והכיבוש משחית"

וכן בסיבוב שלישי וכן בשאר סיבובים ואחר שוחטין בקורבן שני סימנים ודיו". ועוד אמרו כהני הדת שאין עוד עם לבדד ויש להתחשב בגויים ומסרו אליך ואילך ונתנו הקרבין, על-מנת לקבל פרס.

עוד אמרו שאין לומר שנביאם של אלו חזיר, שהרי מהלכות הקורבן שאין מקריבין חזיר על מזבח הבעל.

ומורחים דמו על יד המקריב ומעלה ומוריד ומצית האור בבקבוק ומוליך ומביא וזורקו על קיר המזבח- עד שתעלה האש ברובו ויכירו בו חבריו ויאמרו בשער בת-רבים "אין לנו חלק במג'נון שכזה, ונפטר ויוציא לחופשי והולך לדרכו".

אחר עבודתה חופרים מנהרה סביבות המזבח וחוטפין הזרוע והלחיין והקיבה.

וכל הרואה עצמו נאור- קודם שיאכל כזית מן הבשר אומר ג' דברים אלו- "כבוד, האדם וחירותו" ומיד עולה לגדולה ונמנה בבית-דין הגבוה

וכורע ומשתחווה בפישוט ידיו ורגליו ויוצא לאוהביו ועושה להם יום-טוב וחאפלה ומודה לאללה ומעלה עשן כל-שהו.

ונביאי השלום עוד אמרו כי כל העושה כסדר הזה ומנענע חרב היונה בכפיפה אחת לכל הרוחות ומעלה גורלות, אחד כתוב בו "לשלום" ואחד כתוב בו "לעזאזל" וצם 40 יום ואוכל לעת ערב- יזכה לכל הטובה ועושר ולבתולות ולהתקרא שהיד בזה ובבא.